דיוק הכאב וטשטוש האושר

יום רביעי, סביב 11:00 בבוקר. צפון איו"ש. שעון חורף. שמש עדינה ומעט עננים.
מוצב צבאי בעמק בין שני הרים. כביש ראשי אחד מתפתל. שומר מנומנם בכניסה. זה תמיד לפני פעילות ואחרי פעילות ובזמן פעילות כך שכולם מפוזרים פה ושם. ובכל מקרה הוא גדול מהדרוש.

בחניה - בין טנדר, האמר ומגוון מאזדות שוכנת יונדאי i10 כחולה.
בין חדרי שינה למשרדים עזובים, מחסן, יביל, מכולה, חדר אוכל ופינת קפה - יש חדר קצת נסתר עם ידית תקינה (לא מובן מאליו), צילינדר ומנעול.
במרכז החדר שולחן גדול וסביבו 4 כיסאות. בצידו כורסה אחת קטנה מדגם צבאי גנרי.
רחוק מהחדר - אני, עם מפתח מחובר לחוט שמחובר ללשונית המכנס. נע ונד.
ובתוך החדר, בדלת נעולה, בכורסה שלצד השולחן יש חבל שמחובר לרגל הימנית קדמית.
החבל מתלפף מעלה ומחובר בקשר כפול לטבעת. הטבעת מחוברת לקולר. הקולר מחובר אליך.
את יושבת על הכורסה בלי בגדים בכלל. מבט ממוקד בידית. ציפייה לממש את ההיות שבך.
הציפייה תתממש.