אני בעיקר שואל את עצמי מה מגולם, מה מתרחש בין הנפשות, בקשר שיש בו שליטה
מרטין בובר מגדיר את ''הביניים'' שמתרחש בין האנשים, כשנוצר ביניהם משהו אמיתי וכנה, בקשר שלהם, כהתעלות אנושית, משהו שלוקח את האדם למעלה מעלה, ומתגלם בדיאלוג. התעלות נפשית שיכולה להיווצר רק בתוך קשר, רק בתוך מערכת יחסית ולא לבד. זה בניגוד למערכות יחסים לזיות (מהמילה לז) שהן בעומקן מנוכרות, מכוונות כל אחד רק אל תוך עצמו פנימה.
בכניסה שלי לתוך העולם הזה שבינתיים הוא זר מאוד ולא מוכר, מנסה לאחוז בכל מיני נקודות שיעזרו לי להתמקם ולהבין מי אני ומה אני רוצה
אני מרגיש שיהודה עמיחי עוזר פה מאוד, ביכולת שלו לדייק תחושה אנושית בתוך מפגש בין שני אנשים. עזר לי בלהגדיר קשר של שנתיים וחצי שהסתיים ואת מה אני בתוכו.
תוהה מה קשר של שליטה יוצר בין שתי הנפשות, מה זה מכניס, איזה אותנטיות זה יוצר. כי אני מרגיש שכן, שזה אחר, שזה פשוט מפגש יותר חשוף ונכון עם המציאות ועם הכמיהות שלנו בתוכה. אבל אין לי עוד מילים על זה כרגע. אם מישהו או מישהי רוצים לכתוב יותר ....
"בין כוכבים אתה אולי צודק,
אבל לא כאן", באמצע הדיבור
עברת לבכי שקט, כמו שבאמצע מכתב
עובדים מכחל לשחר כשהעט מתיבש,
או כמו שפעם החליפו סוסים במסע:
הדיבור התעיף, הבכי רענן.
זרעי קיץ עפו לתוך החדר שבו
ישבנו. לפני החלון עמד עץ שקד משחיר,
גם הוא לוחם אמיץ במלחמה הנצחית
של המתוק נגד המר.
ראי, כשם שהזמן איננו בתוך השעונים
כך האהבה איננה בתוך הגופים,
הגופים רק מראים את האהבה.
אבל נזכור את הערב הזה
כמו שזוכרים תנועות של שחיה
מקיץ אל קיץ. "בין כוכבים
אתה אולי צודק, אבל לא כאן".