דיוק הכאב וטשטוש האושר

אוהב ומעט מפחד ומעט נרגש, 

ובעיקר תוהה איך בן אדם יכול ככה לעמוד מול עצמו ומול העולם ופשוט להיות.

זה נראה לי הדרגה הכי גבוהה של מפגש עם עצמך. היכולת לשורר את זה. לשיר את זה. לקחת את כל צדדי הצל שקיימים בעולם ובך ולהציג אותם.

אני אוהב אותה נורא!

שם יש
    יונה וולך

שם יש סופות שם יש ברקים
שם יש קולות ואבן על עצים
שם כסף זורח ושם יש חיים
ובעבר השני שותקים ונחבאים.

שם יש תנועות שם יש גלים
שם יש זמירות וכפל אהבים
שם גופות שמימיים ושם מצויצים
ובעבר השני נחבאים בממשים.

שם יש רפידות שם יש שושנים
שם מתעלסים שם תומכים אהובים
שם מחללים בחלילים לחללים עומדים
ובעבר השני נחבאים ואין זורמים.