וואי, כל כך אוהב את רחל! היא לימדה אותי לקרוא שירה. הברה הברה לאט לאט.
מרגיש שנכתבו עליה כל כך הרבה מילים אז מה עוד יש לי להגיד.
מרגיש שהדבר שלימדה אותי הכי טוב זה מה זה להיות מאושר ולהרגיש את החיים כחווית ארוס, ומה זה ההפוך, טנטוס שמחלחל לכל וריד ונים בגוף.
את רוב החיים היא חוותה בחוות כנרת ובלהיות חלק מהדבר החלוצי הגדול. את רוב השירים היא כתבה חולה בשחפת בודדה.
מעלה לי שאלות על מה זה קשר זוגי , שליטה או בלי שליטה , שהוא ארוס במרכז שלו. מה צריך, איך אפשר.
בכל מקרה, שני שירים של שני צדדים
****
אָבִיב
לשרה
הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,
אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –
הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,
וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.
מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,
אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?
אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ
אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?
הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?
הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי...
אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם,
רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי!
תל-אביב, ניסן תרפ"ו
***
מִנֶּגֶד
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
חורף, תר"ץ