איש שמרגיש

את צריכה לדעת היכן להניח את הציפיות והתקוות שלך כדי לא להתאכזב, יש דברים שלעולם לא מכזיבים.

השמש כל בוקר עולה מחדש. לבנתיים.

כל הזמן הן מתנשאות משוויצות בהודעות ״היי״ שמקבלות...

אז דעו לכן זה לא רק אתן... גם אנחנו מקבלים פעם בכמה ימים 

:) 

אתמול בעוד החמסין בחוץ מכביד עלינו את ידו שמעתי שוב את השיר הנפלא הזה של יעל טבת. ופתאום הכוונה מאחורי המילים התבהרה לגמרי.

״בתוך״

על נשמות שלי אתה שולט,
על דקויות שבי פורט
עת במבט אותן תמצא
ובלחישה אחת רפה.
אם בתנועה שהיא מוצנעת,
מילה שנאמרה בלי דעת,
חיוך חטוף או מסויים
אתה באלה, בכולם.

אני שקעים לכל קמריך
אני ימים זורמים אליך
אני ציפור אומרת שירה
ובלעדיך אין בי מה...

על אכזבות מהן כוחי ניטל
וחלומות שלי קשים, אבל
כשתדרים עצמו מאוד
אותך פיללתי לי בסוד.
היו שרפות בי ויותר
הפכתי מישהו אחר
אני חומק בשתיקה
אתה הייה לי מצבה.

אני שקעים לכל קמריך...

אני גשרים לכל מיליך
כוכב נופל בלילותך
בי יש נתיב כל ישותך
אני טובע בדמותך

ולא, לא מקלחת זהב.

שעת הזהב, בצילום. השעה עם האור הטבעי המושלם.

שעת בין ערביים, כשהיום והלילה מתחלפים, שעולם של אור מפנה לעולם של חושך.

כיכר דיזנגוף בשעת הזהב.

האיכות שבפשטות.

גם פשטות יכולה לספק מקור לעונג 

אילת כל כך ריקה- תענוג!

מתנגן לי השיר 

בואי נמלט מן האספלט
ומן הערים המקומטות
בואי נמלט אל הלגונות השקטות
בואי לאילת לאילת

בבירת השמש
מנומש בנמש
למול הרקיעים נחטוף תנומה
והרוח שיישוב
ישיאנו לא לחשוב
על מאומה
עצומי עיניים
נמלט בשניים
למים אל גני האלמוגים
בין כחול לבין ירוק
את בגדי הים נזרוק
נשליך אותם אל הגלים

בואי נמלט מן האספלט...

עירוב של עולמות.

זה כלל ברזל אצלי לא לערב בין עולמות.

לכול אחד מאיתנו ישנם עולמות שונים, חלקם חופפים וחלקם נפרדים לחלוטין.

ויש את אלו, המעטים, שהעולמות שלהם מעורבבים כמו מעורב ירושלמי במח׳נה יהודה.

לפעמים אני בקושי עומד בפיתוי לעשות איזה עירוב קטן...

כמו הפעם הזאת שתראינה אצלי מועמדת לתפקיד עוזרת מנכ״ל, איך שהיא נכנסה ראיתי שיש בעיה, היא נראתה מצוין והתלבשה בהתאם, חצאית צמודה במינימום האורך שעוד ניתן להגיע לפגישה עסקית, וחולצת כפתורים גברית, איך שאני מת על זה על לבוש ״גברי״ על אישה, כמה סקס אפיל יש בזה!

כמובן שכל שורת הכפתורים העליונה הייתה פתוחה וספקה לי את כל המידע שהייתי צריך..

זמן קצר לתוך הראיון החולצה ״נפלה״ לה מהכתף וחשפה כתף שעושה חשק לנעוץ בה שיניים ולהשאיר חותם.

יש לי פטיש לכתף מעוצבת, במיוחד אם ניתן לראות את עצם הבריח שמחוברת אליה.

בהמשך היא כמובן הבהירה שהיא מאד, אבל מאד רוצה את התפקיד ושאני לא אתחרט אם אתן לה צ׳אנס למרות שהיא ללא ניסיון.

האמת היו לה את כל הכישורים לבצע את התפקיד ואם היא לא הייתה משדרת כל כך הרבה מיניות כנראה גם הייתה מקבלת את זה אבל לאור הנתונים ידעתי שאם היא תהיה העוזרת שלי הכלל הולך להתרסק...

למה נזכרתי בזאת היום?

לאלוהים פתרונים 😈

מישהי כאן עשתה לי חשק לסטיק מדמם, כתבתי זאת בהשראתה.

מסעדת בשרים משובחת, שולחנות ערוכים עם מפות מעומלנות . נראה מוכר אבל בכל זאת שונה.

אנחנו כאן לבד, אנחנו והמלצר.
ישובים לשולחן אחד מול השני, לבושים בלבוש התואם את המסעדה במפוארת, את בחולצה לבנה מכופתרת הדוקה לגופך.

השולחן ערוך בכוס יין גבוה וצלחות, וזהו.

המלצר מגיע, באופן טבעי לו הוא רוצה להניח את נתח הבשר המדמם אצלי בצלחת, אני מסמן לו ״אצלה״
הוא מוזג לי יין אדום לכוס

הנתח מונח לפניך, אין סכין, אין מזלג, את מסתכלת לי עמוק בעניים, רעבה עד עמקי נשמתך.

מחכה ממתינה לאישור ממני רק העיניים שלך מדברות, וגם הפטמות שעומדות וחולצה לבנה מכופתרת לא יכולה ממש להסתיר זאת.

אני מניד בראשי , את מתנפלת על הנתח אוחזת בו, ונועצת שיניים, טיפות מיץ ודם ניגרות, חולצתך מוכתמת בדם.

אני לוגם מהיין מתענג על המראה שלפני.

אין לי את הגן הזה של צייתנות.

נעזוב  לרגע את העולם הקינקני של שליטה ויחסים, בעולם האמיתי בעולם בהם החלטות הן של חיים ומוות של הצלחה או כישלון אני מסרב וכנראה גם לא יכול להיות ציתן.

אף פעם הטענה שזו הוראה של הרשויות/ בעל השררה/ בעל הכוח לא היו טיעון משכנע עבורי.

תמיד אשקול את הנתונים והעובדות באופן עצמאי וע״פ ניתוח מושכל אפעל, האמת שאם המצב הוא חצי, חצי תמיד תהיה לי חיבה ללכת על האופציה הלא צייתנית.

כל יום כל שעה אני משתדל לחגוג את העצמאות המחשבתית שלי.

חג עצמאות שמח.