לפני 4 שנים. 29 באוקטובר 2020 בשעה 7:02
יש מישהו/י שלא חושב/ת שמוזיקת שנות ה - 80 היא הכי הכי הכי???
בגילי המופלג אינני בטוח שהבנתי איך העיניין הזה עם האהבה עובד.
אבל ככה זה מרגיש...
פורק כל עול
לפני 4 שנים. 28 באוקטובר 2020 בשעה 18:53
פרופ׳ גרדנר הגה את תאוריית האינטליגנציות המרובות שמבדילות בין סוגי אינטליגנציות ולא שוזרות אותן לאינטליגנציה אחת כוללת.
כך למעשה הוא נתן תוקף לאתר בכל אחד ואחת את הגאון שהוא באחד מ8 סוגי האינטליגנציות.
וזה מסביר איך אתה הולך להנאתך ברחוב ופתאום פוגש את מוצרט...
כל אחד/ת הוא גאון מוכחש.
לפני 4 שנים. 27 באוקטובר 2020 בשעה 6:24
המציאות עולה על כל דימיון...
דימיון לחוד ומציאות לחוד..
בחוויה שלי מתקיימת סימביוזה חזקה בין מציאות לדימיון.
הדימיון אוחז במותניה של המציאות והם רוקדים טנגו נצחי.
המציאות מעוררת את הדימיון והדימיון מתממש במציאות.
אין מוביל יש רק יצירה מתמשכת של גוונים וצורות המשתנים ללא הרף כפנס קסם.
המציאות סביבי היא אוסף של חלומות,חזיונות של אחרים שמזמינים אותי להשתתף לגלות סקרנות להרגיש לחשוב לדמיין ולממש.
תמונות שעולות במוחי הקודח ולוחשות לי, גם אנחנו רוצות לפגוש את גברת מציאות.
יציר הבריאה היא היצירה עצמה!
על ראש הטורדוס בתצפית על חצי האי אקרוטירי (קפריסין).
לפני 4 שנים. 26 באוקטובר 2020 בשעה 16:11
אני רוצה חתולה מיוחמת ביום וכלבה נרצעת בלילה
אני רוצה להרגיש הערצה עיוורת וסלידה מפוקחת
אני רוצה להתעלל ולנחם
אני רוצה לדעת הכל ולא ליזכור כלום
אני רוצה לקבל מבלי לצפות לתת בתמורה
אני רוצה להיות קר כאש
You can't always get what you want
But if you try sometimes you just might find
You get what you need
לפני 4 שנים. 25 באוקטובר 2020 בשעה 6:26
פרדי מעולם לא נתן פרשנות או הסברים ליצירת המופת רפסודיה בוהמית.
זהו שיר הפריצה של אחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים, שחתומה על אין ספור להיטים והימנונים.
בשמיעה ראשונה השיר נשמע כמו קולאז של מילים קטעי מוסיקה שבאופן מופלא מתחברים יחד בהרמוניה.
בקריאה נוספת של המילים ובחיבור הרקע של פרדי בזנזיבר כילד בפנימיה במהלך תקופת הפרעות בין מוסלמים להודים,שגרמו למשפחתו להגר לבריטניה, השיר מקבל נופח אחר.
עבורי השיר היא זעקתו של פרדי, קריאתו לעולם תראו אותי..
הטראומה הפכה ליצירה משחררת שלמה וגאוניות.
פרדי הוא לא מלך הוא מלכה!
לפני 4 שנים. 24 באוקטובר 2020 בשעה 7:05
ולמוות....
שבת שלום לכל האסירים בכלוב!
לפני 4 שנים. 23 באוקטובר 2020 בשעה 10:27
הייזנברג האלטר אגו האולטימטיבי!
הדמות המרתקת ביותר בסדרה המושלמת שובר שורות שזיכתה את השחקן בריאן קרסטאן ב 5 פרסי אמי ברצף.
כשאני חושב על הצורך בשינוי בחיים אני תמיד חוזר לשובר שורות.
סיפור שמנסח את המשמעות של המילה שינוי באין ספור גוונים התפתחויות ומעללים -
קומי / טראגי, גרוטסקי / אנין, אפל / נאור
שינוי אפשרי כששוברים את השורות.
לפני 4 שנים. 22 באוקטובר 2020 בשעה 8:59
כשאת רוצה להתקרב אני מאבד שליטה.
אני חושש שתראי משהו לא ראוי.
את הבכורה שלי והורות למדתי על נפשך העדינה והרגישה.
אני רוצה לאהוב אבל מרגיש חשוף, מרגיש שצריך לסנן לי אותי מבעד כברה גסה.
להגיש מזוקק מעודן מדוייק מכובד.
אני קרוע בין הגולמי כשאני מחוספס מצולק פגוע כוחני וחזק, והרגיש העדין שדומה לך כפי שמעולם לא דמיינת.
את הרי רואה הכל מרגישה הכל, לא ניתן להסתיר באמת..
הריחוק הוא הקירבה הכי גדולה שאוכל לתת.
לפני 4 שנים. 21 באוקטובר 2020 בשעה 10:22
All this love and all this pain you've given.
All this love and all this pain,
You bring them from another world
גיליתי רק לאחרונה את הצמד חמד הזה (הצתה מאוחרת שכמותי).
הופעה שלהם בחצר פרטית של חברים (רק הקורונה יוצרה הזדמנות שכזו להתקרב לאומנים ולראות להם בלבן של העיניים).
את הכאב היה ניתן לראות בכל מבט וגם את האהבה (הם הפרודים הכי קרובים שיש).
לפני 4 שנים. 20 באוקטובר 2020 בשעה 7:23
חושב הרבה לאחרונה על פרדוקסים רגשיים.
כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר
אני זה התחפושת ובפנים אדם אחר
צועק אל הירח, בוכה ומקלל
מסתובב כמו כלב, מוכה ומילל
זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות
את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה
הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה
אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה
רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא
מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר.
זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב
כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה.
להגשים חלום תמיד כרוך בהתמודדות עם מפחי נפש והפחדים הכי גדולים שיש.... רק המעז מנצח.
מאחל לחולמים לחולמות ובמיוחד לחולמת בהקיץ האחת ומיוחדת להפוך ניצוצות של הבנה לאור בוהק.