פורק כל עול

היתה לי אתמול פגישה עסקית.

הצגתי את עצמי את מטרותי והמוטיבציה שעומדת מאחורי המיזם.

ברגע מזוכך ולא צפוי הורדתי מסכה ונחשפתי במלוא מערומי הנפשיים, השותף שלי לפגישה באופן שאיננו מובן מאליו הוריד את המסכה מצידו.

שני אנשים עם אמביציה חולקים את המקום הפגיע ביותר שלהם אחד כלפי השני מתוך הבנה שזה מקור עוצמתם והם גאים בו.

התחבקנו ונעשה יחד עסקים..

גם בכלוב הורדתי מסכה בפני כאלו ואחרות.

לרוב הן התפוגגו באימה, השיקוף עשה להן רע, הן רוצות להחליף כאב אחד בכאב אחר וזה לא ממש משנה עד כמה הוא מודחק. 

רק אתמול כתבו לי כשכואב בבשר אז אפשר לשכוח באופן זמני שבעצם כואב בלב.

כשכואב בלב ובבשר יחד זה הכאב האולטמטיבי?..שאלתי ולא קיבלתי תשובה.

פגשתי אחת בחיי שהצליחה לעשות זאת. רק אחת....

אישתי!

שבת שלום.

אני ו א׳ היינו קצינים ביחידות מקבילות, התגוררנו באותה שכונה, ילדינו התחנכו באותו הגן, וקניות עשינו באותו מרכז מסחרי..

הכרנו איש את רעהו בשלום שלום ושיחה חברית פה ושם.

הוא תיפח תדמית של מצליחן שאפתן כריזמטי.

באיזשהו שלב גם נפוצו עליו שמועות שהטריד פקודה ובכללי רודף שמלות (אני אולד סקול במינוח).

עברתי תפקיד והקשר נותק.

חולפות מספר שנים (כמעט עשור) והאישה שלי (אישתי למתקשים) ואני על רקע משבר ביחסים וטיפול זוגי בהדרגה מרימים מסכות. נחשפים סודות ושאר תופינים עלי ואליה...

מסתבר ש א׳ חיזר נמרצות אחר האישה שלי והיא שיתפה פעולה במידה מסויימת... זה הגיע למצב שכשהייתי בחו״ל הוא קפץ לביקור ונקש על דלת ביתנו בשעת ליל מאוחרת.

אני כמובן מאמין לאישתי שלמרות הפיתוי לא פתחה ונשארה במיטה.

סיפור נחמד .... הגילוי תפס אותי מופתע (קשה אבל קורה) איזה מניאק מתחיל עם אישתו של קולגה ? אני יכולה להבין מצב של זרים מושלמים (כן כן כמו בסרט הצרפתי..). 

והתשובה היא      -     מניאק מתנשא!

הגורל שכמובן הולך איתי יד ביד הרבה שנים סידר לי לפגוש אותו מספר חודשים לאחר הווידוי של אישתי.

פגישת עבודה בנושא מקצועי.

יש לך דרישת שלום חמה מאישתי אני אומר לו

ומביט בפרצופו המיוסר שמנסה לבחון אם אני יודע או לא יודע.

השארתי אותו מתייסר בשאלה לנצח נצחים..

 ע׳ היתה אהבת נעורי (סטיל שלום חנוך אהבת נעורי) עיני שקד פעורות, שיער גלי גולש ומבריק,  שפתיים שואפות לשלמות במידה המדוייקת שבין חושני לבשרני, גוף מחוטב שעוצב במשך שנים של ריקודי ג׳אז, וישבן חלומי שכל תיאור מילולי לא יעשה לו חסד (יש לי חולשה לישבנים חלומיים).

חשקתי בה בגיל המטופש 16 והיא ממרום רוממותה שברה את ליבי. נרקמה ביננו ידידות קרובה (חלופה מתסכלת במיוחד). אני זוכר שיחה ספציפית שניהלנו בחדרה באחד הערבים לאחר שחזרנו מפעולה בתנועת הנוער.

תיראה איך חיזקתי את שרירי הירך והתחת, היא מתפארת מול המראה ומוסיפה חצי סיבוב בתנועה ריקוד מיומנת.

יום אחד אני אראה את התחת שלך אני אומר ומחייך במבוכה.

אתה לעולם לא תיראה אותו היא אומרת בפסקנות קרירה.

המשפט הזה נישאר איתי.... נצרב עמוק, לא נתן לי מנוח. בכל פעם שחשבתי עליה, איך שהוא המשפט הזה מצא דרך לחלחל למחשבותי.

גיל 28 אני מקבל הודעה דרך מכרה משותפת באתר חבר׳ה (היה דבר כזה... טרום פייסבוק טרום מייספייס טרום הקמת המדינה).

נפגשנו אצלה בדירה, היא סטודנטית ופקידה בבנק אני קצין בקבע.

יושבים על הספה וגולשים על גלי הנוסטלגיה.. ברגע מסויים היא שמה עלי ראש ואני מלטף את שיערה המיתולוגי.

קדימה יותר מהר אני אומר לה כשהיא על 6 ואני צמוד לאחוריה. היא מחליקה פנימה והחוצה על האיבר הזקור שלי... אני בוהה בתחת שלה, בוחן וחוקר כל שינוי בצורתו.

שרירי וחטוב אין ספק...אבל בגיל 16 הוא היה חלומי!

אם היינו זקוקים להוכחה מתמטית לסיבה מדוע הפכים נמשכים אז.... המשוואה מופיעה בהרצאת טד של הגברת האוסטרלית המדהימה הזו (מרצה באוניברסיטה של סידני יש לומר..).

ככל שמתווכחים יותר מייצרים בסיס יציב יותר ליחסים.

אז לכל הנשלטות והנשלטים שממהרים לציית ולהתמסר אל לכם להיכנע ללא מאבק ותמיד תשאירו מקום לעוד....סורי שולטים ושולטות עלינו לעבוד קשה!

ממליץ מאוד לצפות בהרצאה כולה היא מרתקת ואפשר לפנטז על קליאו חופשי (קיבלתי אישור).

פגשתי את המוות בחיי.

כשאני סוכם את מספר הפעמים הדבר בהחלט מעורר בי תהיות..

אני חושב שהלקח הוא הזילות בה יכולים להסתיים חייו של אדם.

המוות קר ובלתי מתחשב איננו מבדיל בין הרואיזם למגפה קטלנית. המוות מקבל את כולם בברכה.

כשאני מפחד פחד מוות, חווית התקומה שמגיע בעקבותיו מעניקה לי כוחות מיסטיים של עוצמה והתחדשות.

אין לי משאלת מוות למעשה חיי התחילו בנס. וזהו נס שלא נשכח נס שלא מרפה נס שהעניק לי כנפיים את כנפי עוף החול...

מחפש את הרגע הנכון להתביע את הפניקס על גופי במלוא הדרו.... עוד לא סגור על זה.

אבל הרגע מתקרב!

פופאי היה גיבור העל של ילדותי. אני זוכר איך התמכרתי בחפץ לב  בכל שישי אחה״צ לצפיה בעוד פרק על עלילותיהם של פופאי אוליב ובאלטו המשלוש הרומנטי הנצחי...

כמו יוצרים נוספים של תכנים לילדים אני חושד שגם אלזי סיגר שאייר את דמויות הקומיקס ב 1927 שילב תכנים סבלימינליים בעלילה.

אני זוכר סצינות של אוליב במרתף כבולה לשולחן עינויים שעומד בתקן אינקוויזיציה... ועוברת סשן דיגדוגים ע״י באלטו.

באלטו כל כך אהב אותה ורק רצה לקבל הכרה לחיזוריו...  

ותמיד הפופאי הזה עם התרד המגעיל שלו צריך להתפרץ ולהרוס הכל.

זרעים של פורענות נשתלים בשחר ילדותינו.

נטען בפני שזימרה אופראית מצחיקה ומשעשעת.

אד שירן ואנוכי מוחים בתוקף ומצפים להערכה כמו שמעניקים רק לסימפוניה מושלמת...

1. עירומה עם כיסוי עינים לראשה, חבוקה לכסא המטופלים במרכז החדר, מוקפת בתעודות ותארים על הקירות.

הפסיכיאטרית המכובדת שיושבת מפוסקת מולי חקרה כל פינה חשוכה בנפש האדם....ובהקלה גדולה מתוודה על יחסים אסורים עם בן דודה הקטין.

2. על שש בתוך האמבט עם קולר ושרשרת כסופה בידי, אני בודק את הטמפרטורה ועוצמת הזרם של צינור הטוש.

מקווה שהיא לא הגזימה שוב בארוחת הצהריים, אני חושב לעצמי ובוחן את הכרס הקטנה שבולטת באופן מחשיד.

3. פרוסה במאוזן על שולחן המטבח.

אני לוגם לגימה אחרונה מבקבוק הבריזר ומחדיר אותו לתוכה.

החתול שלה יושב ליד וצופה בעיניין.

4. אני לא אוהבת למצוץ היא אומרת לי בהתוודות.

תושיטי יד קדימה, אני מחליק לכף ידה הפרוסה חצי שקל.

עכשיו זו רק עבודה לא צריך לאהוב.. אני אומר לה.

5. עומד במדור ירקות ובוהה.

הייתי צריך להגיע ביום אספקת סחורה, מפשפש בין קישואים בתקווה לאתר את פרנקינשטיין בגודל XL.

נאלץ להתפשר על L טיפוסי.

כשהצמחונית הזו תחזור לבשרי נעבור לקבנוסים אני מחייך מבפנים..

בניסיונותי הכושלים לתרגל מדיטאציה גיליתי את מר אלן ווטס.

אלו ווטס שהיה פילוסוף אנגלי ומרצה על זן, למעשה היה מהחלוצים שהציגו לתרבות המערבית את דתות המזרח.

בפעם הראשונה שהקשבתי לו הצלחתי להבין איך ניתן להשיג שקט פנימי מדיטטיבי מבלי להתנגד לרעשיו של העולם החיצוני.

גיליתי שבעצם ניתן לתרגל מדיטאציה מסוגים שונים.

לסוג הראשון שלי אני קורא מדיטאציה רועשת, אני לרוב רץ או מתרגל פעילות אירובית (חובה עם הפליליסט) והראש עף במחשבותיו למקומות אחרים... רועש במחשבות טורדניות ללא הפסקה ואני מאפשר.

הסוג השני היא מדיטאציה שקטה מאולצת, אני רוכב על האופנוע בשטח במסלול שמחייב שומת לב וריכוז מוחלט. רגע של הסחת דעת לרוב מסתיים בנפילה כואבת....

במשך שעה אני רק חושב על מכשולים בנתיב - אבן לעקוף, אבן לקפוץ, אבן ,אבן, אבן...

אחרי רכיבה הראש נקי כמו ניקוי בחוטר של קנה מפויח... 

אני יוצא לרכיבה שבת שלום.

יש את אלו שהולכים לבהות בים.

מביטים בו מהופנטים כבמראה לנפשם.

סודם טמון במצולותיו.

הגלים מתנפצים על קו החוף, מהדהדים קול עמום הנישא ממקומות עלומים.

ייחודו של הכחול הגדול טמון בעוצמתו הכמוסה.

גל צונאמי יכול להכניעה יבשת.

שקיעה בלב אוקיינוס יכולה להמיס כל לב.

עבורי הוא מעניק משמעות שונה למושג טבע האדם.

אני בוחר לחפש את החיבור לטבע דרכו.

כנפש האדם הוא סוער ושקט גואה ושפל צלול ועכור מרהיב וכעור.

הזקן והים זו תחילתה של ידידות מופלאה.

(שמן על קנווס)