שפני ניסיונות

אני מאוד אוהבת פרחים. כשהם בטבע צובעים שטחים של אופק. גם כשהם מגיעים ארוזים יפה בזר. אפילו פרח אחד יחיד מרגש אותי, יש לו משמעות, ואולי דווקא אז הוא הייחודי מכולם.

אבל, אם אתם מחפשים שותפים לירוק, לחום או לשאר צמחים שכאלו.. זו לא אני. אם איכשהו זה לא היה ניכר, לצד המילה "סאחי" במילון - כנראה תראו את שמי.

אני לא שותה. אולי רק כשעושים "לחיים" בחגים עם קצת יין. כשניסיתי יותר פשוט הקאתי. לא מומלץ.

אני לא מעשנת. ממש כלום ושום סוג. כשניסו פעם לדרדר אותי לזה, כמעט מתתי. סיפור אמיתי, אתם לא רוצים את זה על מצפונכם.

כן, אני גרה במרכז, ידוע שכולם פה שותים או מעשנים, אולי גם שניהם ביחד. כל הטוב הזה לא הגיע אלי. מבינה שזה הקטע של אנשים לתפוס ראש, להרגיש ב'היי', להסיח את הדעת מכל מה שקרה במהלך היום או סתם לפני השינה, הגיוני בסך הכל... אפילו שכנעו אותי שיתכן שזה תורם לבריאות במקרים מסוימים. עם זאת, הקטע הזה עבר מעלי. דילג עלי מבין כולם. אני לא שופטת, הכל טוב, תהנו לכם... אבל באמת שאפשר להפסיק עם ההזמנות לירוק, זה לא מפתה, בכלל לא, אפילו לא טיפטיפונת.

תודה על ההבנה, וסליחה על החפירות :)

-עדיין בשלבי בנייה, אז יתכנו רעשים נוספים-

טוב אז עברה תקופת המבחנים בהצלחה מוגזמממת!!! 😄 ציונים מטורפים ברמת ה98+ והיו כמה מאיות (ככה זה כשאין חיים).

נגמר... ולא רק הלימודים...

תקופת המבחנים הובילה לכך שהסתיים גם קשר קצר של 3 חודשים עם מישהו מפה. הבנתי את הקטע של השליטה והכל, אבל חייבת מישהו בוגר יותר. מישהו שיבין שהאינטראקציה הזו לא צריכה לבוא על חשבון עבודה/לימודים (לימודים לשעבר. טוב אז תואר שני עכשיו? התלבטות קשה).

בסך הכל: תקופה סופר-טובה. גם בעבודה וגם בלימודים. אבל.... עם גברים זה תמיד מסובך.

התעוררתי מאוד מוקדם היום, אחרי סופש עמוס דמעות כי לא הרגשתי טוב רוב הזמן. לא הצלחתי בסוף השבוע הזה למצוא די כוחות לעשות את עבודות ההגשה שנשארו לי (ונשארו. הרבה. המרצים לא חוסכים בעבודות, כאילו מנסים להוכיח לנו שניתן לנצל ללימודים את כל 24 השעות).

מפתיע, אבל הבוקר שמעתי ציפורים מצייצות. בין כל הבניינים הישנים בעיר - זו הפתעה נעימה, הזכיר לי את הבית. מעניין אם כל בוקר הן מצייצות כך, אולי מעולם לא שמתי לב בשל הלחץ להתקלח ולהתארגן בזמן לעבודה. אבל היום הודעתי שאני חולה. מסיבה לא ברורה רציתי לדעת אלו ציפורים הן, ממש להבין מה הסוג. מסתבר שיש אתר "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה - קולות הציפורים". למרות שמצאתי דרך לאתר מי הן הציפורים שלי, לא התחלתי להאזין לכל ציוץ בכדי למצוא. זה הרגיש לי טרחה גדולה ובלבול. אז המשכתי פשוט להקשיב להן והחלטתי שאלו דרורים (סתם כי מדובר בסוג נפוץ למדי בארץ).

אוטובוס שנעמד בצומת התגבר על הציוצים וקטע את לימודי הצפרות שלי. פתאום הבנתי שאני אדם די סקרן (ברור שגם את זה חיפשתי בגוגל). 'סקרנות אנושית' לפי דר' גוגל: אצל האדם, סקרנות היא היפוכה של אדישות. היא אופיינית לגיל הילדות ונחשבת לתכונה רצוייה אצל האדם הבוגר.

באופן שהמון אנשים מופתעים ממנו (כי יש לי גם מודעות עצמית די גבוהה בתחומים מסוימים לגביי), אני לא יודעת על עצמי כלום. רוב האנשים מכירים את עצמם, יודעים לספר על עצמם, לומר מה הם אוהבים לעשות... לפעמים אני תוהה אם זו תוצאה של חזרה אסטרונומית של השאלות האלו מגיל קטן ולכן כל אחד פיתח לעצמו תשובות תבניתיות וקבועות. אבל לא אני, אני באמת לא יודעת. לשמחתי הבוקר גיליתי משהו אחד וודאי - לעיתים אני סקרנית. משום מה חשבתי שאני גם קצת אדישה, אבל כתוב שאלו תכונות מנוגדות, דבר המבלבל אותי שוב בנוגע לעצמי. אולי לעיתים אני סקרנית, וכשאיני סקרנית אני אדישה?!

אפרופו סקרנית, הייתי רוצה לדעת מיהם האנשים שבאמת מעניין אותם לקרוא את כל זה. לפעמים נראה לי שצריך לחסום את זה מסיבת 'חוסר עניין לציבור'. או להשאיר את זה ביני לבין עצמי.

אבל למי שיקרא, שיהיה שבוע טוב :)

בין ידיעה להבנה. ישנן רמות שונות של ידע. באופן גס ניתן לחלק בין ידיעת תכנים שמבוססת בעיקר על זיכרון, ובין הבנת תכנים המבוססת על הבנה והפנמת תהליכים. לומד ש"יודע את החומר" מבטא זאת ביכולתו לשלוף את פריט המידע הנכון כתגובה לשאלה ספציפית, ואילו לומד ש"מבין את החומר" מבטא זאת ביכולתו לעשות את מה שדיוויד פרקינס מכנה בשם "ביצועי הבנה": להסביר את הדברים במילים שלו, להוסיף דוגמאות אחרות או כל פעולה אחרת שהיא מעבר לתוכן הספציפי אותו למד.

למידה שאינה מלווה בהבנה, עלולה ליצור את התופעה שפרקינס מכנה "תסמונת הידע השביר". כרגע הידע שלי כל כך שביר שאין לי מושג איך אני אעבור את תקופת המבחנים. והידע הזה הופך גם אותי לשבירה כשהלחץ הוא שהמבחנים שבוע הבא בנויים לסירוגין (יום כן - יום לא). מה זה אומר על האקדמיה? אני שונאת ללמוד בלי להבין, זה בזבוז זמן. כל האקדמיה מבוססת על בזבוז זמני וכספי. פליז שיגמר. הלכה השבת.

אני לא נרדמת זמן רב. אני משתהה לחשוב שוב על כל מה שקרה בעבודה, באמת שזה יושב לי על הלב. ניסיתי לעצום עיניים ולעשות את עצמי ישנה, אולי המוח שלי יצליח לעבוד על הגוף שלי, אולי אחרי מספיק זמן שאעשה זאת ארדם. עוד שעה ארוכה אני לא מצליחה להרדם. ואחרי שאני נרדמת אני מתעוררת שוב ושוב בתחושה חזקה של חלום רע, שאין לי מושג מה הוא היה. כבר 3 בבוקר ואני עדיין ערה. תכף קמה לעוד יום עבודה. HELP.

היו ימים והלכנו בלואי בגד ויחפים בדרך האפורה והמסולעת של ארץ ישראל. היה ערך למחסור וערך ללחם הנרכש בעמל. את מקום פשטות החיים ולחם העצב ירש שיגעון המותרות ולחם החסד.
- חיים גורי