עולם חדש ומופלא

הפעם השנייה שלי במועדון הזה.
כולנו עומדים ביחד צופים בבמה המרכזית,
שיכורים מאלכוהול, מסוממים מסמים,
ואתה לא עזבת אותי לשניה.
נגעת בכל חלק בגוף שלי, ככה מול כולם.
חשת, נישקת, הכאבת. בעיקר הכאבת.
כאב טוב כזה, כאב נעים.
ירדנו כולם למבוך, ועדיין לא עזבת אותי.
המגע שלך בילבל אותי.
אבל מה אכפת לי? אני שיכורה וזה עושה לי טוב.
הכנסת אותי לכל תא אפשרי,
הכנסת את הידיים שלך לכל מקום אפשרי.
אחרי כמה שעות של הנאה בלי נשלטת, הסטלה עוברת,
הכאב שורף, הלב רגוע והשלווה....
יצאנו משם לכיוון הבית שלך.
פתחת לי את הדלת, הדלקת את הטלוויזיה, שמת את השיר הזה... איך אתה יודע שאני אוהבת את השיר הזה?
הדלקת נרות וכיבית את כל האורות.
״חיכית לי שבועיים אה?״ אמרת בקול מרגיע, תוך כדי שאתה תופס אותי בשיער. והנהנתי את הראש לחיוב.
דרשת ממני להתפשט ולרדת על 4, ולרדת....
חנקת אותי, הרבצת ונישקת.
סחבת אותי לחדר כמו כלבה טובה.
״תיהי על 4!״ דרשת. ואני צייטתי.
עשית את זה כל כך חזק שזה היה כואב. אבל שוב כאב טוב.
סובבת אותי והמשכת.
הוצאת אותו וביקשת שאפתח את הפה.
זה היה נעים וטעים.
נישקת אותי ולקחת אותי למקלחת. קילחת אותי במים חמימים ונעימים.
סיבנת כל חלק בגוף שלי, וזה היה נעים....

הסימנים עוברים לאט לאט, אבל הראש והלב לא שוכחים אף רגע.

״Never opened myself this way
Life is ours, we live it our way
All these words I do not just say
And nothing else matters״