אני כבר לא רזה
כבר לא שבירה ולא פריכה
לא ילדה וכן ילדה
עוד לא אישה וכן נשית
בשביל לשבור אותי תצטרך להתאמץ
אני לא פטיט ודי גבוהה
מרימה בדדליפט את המשקל שלך בימים טובים
אני אלך איתך מכות בחזרה
אם תקשור אותי על הרצפה וארגיש שעשית עבודה לא ממש טובה אלחם בחבלים עם מפרקים גמישים להשתחל מהם
אם תעמוד בצד ותלעג לי אשתחרר אפילו מהר יותר
תמיד הרגשתי שבשביל לשלוט בי באמת, אתה חייב להיות "יכול עליי"
מנטלית, אינטלקטואלית, פיזית
פעם חשבתי ששליטה לא לוקחים שליטה מקבלים
זה חצי נכון בשבילי
לתת לך לשלוט בי סתם כך זה פשוט מזויף
אני חושבת שאני חכמה גדולה ואני כועסת על כולם שהם טיפשים
אני יודעת להתחנן ואני יודעת לתת
אני אגואיסטית נורא
אני כנראה חושבת שאני טובה ממך ובו זמנית חושבת שאני הכי גרועה
לא שאתה גרוע
אין אתה בכלל אני מדברת לעצמי
נראה לי שבשביל לשלוט בי יש צורך במלחמה
שקטה, קרה, חמה, רועשת או אלימה
כל מיני סוגים של מלחמות
פעם כשהיה אתה אמרתי לו שנראה לי שיותר כיף להכניע מישהי שקשה להכניע, ככה אתה בטח מרגיש יותר חזק; אמרתי לו שאני משערת שיותר כיף לחנוק עם הזין שלך מישהי שאין לה רפלקס הקאה, שיכולה להכניס את כולו;
כשהיה אתה הוא אמר לי שאני טועה והוא דווקא אוהב לראות כשהההיא שלו לא מצליחה וקטנה ושבירה
ולקח ממני את הדבר היחיד שעוד זקפתי לזכותי
וחשבתי שאני טובה בו
מניחה שזה עניין של טעם כמובן, אבל הרעל שלו חלחל בי כל כך עמוק (בהמשך לפוסט הקודם) שאני לא בטוחה שיש לי מקום או נישה או סוגה או קטגוריה או משהו בראש של מישהו
אני עדיין לא יודעת אם מישהו שיכול עליי, ירצה להיות יכול עליי כמו שאני עכשיו.
פעם הייתי אידיאל של עצמי
היום כבר לא
פעם הייתי חולה וחולנית נורא
היום פחות
מה יותר חשוב? לא ברור עדיין, כל הקולות בראש שלי הולכים מכות כל יום
אולי אני לא מסתובבת במקומות הנכונים.
