אז לפחות הלב נרגע
תחושת השייכות חזרה
כל סימן ביושר הרווחתי
ואין סוף פעמים גמרתי
הקונפליקט שלי אדיר
מצד אחד רוצה שתהיה לו מישהיא כי אני מאוד רחוקה
מצד שני רוצה שיחכה לי.
אז היום אני בגוף כואבת, בעוד כשבוע גם הלב יכאב
אז לפחות הלב נרגע
תחושת השייכות חזרה
כל סימן ביושר הרווחתי
ואין סוף פעמים גמרתי
הקונפליקט שלי אדיר
מצד אחד רוצה שתהיה לו מישהיא כי אני מאוד רחוקה
מצד שני רוצה שיחכה לי.
אז היום אני בגוף כואבת, בעוד כשבוע גם הלב יכאב
אחרי שנתן לי להתייבש ברחוב ולחכות לו, הוא הגיע.הלב החסיר פעימה!
נכנסת נלהבת לאוטו והוא קר כמו גוש קרח, רק העיף מבט, חגורה אמר, מרוב התרגשות שכחתי לשים חגורת בטיחות.
נכנסת לצימר, הוא אחרי, מסתובבת אליו, לחיבוק או משהוא.....סטירה אדירה על הפנים נוחתת.
עפה על המיטה, הראש מצלצל, לא מבינה...
מעלי הוא גוהר, את השיער בידו אוסף וקצת מושך.
לתוך עיניו הכחולות מביטה, לאוזן הוא לוחש:
למה יצרת קשר חזרה? אמרנו לא פעם שזה ניגמר.
הדמעות זולגות מעצמן....
אמרנו, ואני כמו כלבה לשוב למלונה רציתי.
תתפשטי! ולאוטו יצא. עד שחזר עם השוט והחבלים חזר , אני על הברכיים ערומה ממתינה.
אלי התכופף נישק בחוזקה...
התגעגעתי לכלבה, לי לחש.
מרוב אושר מכאן הלאה הכל מעורפל....
קשורה, מוצלפת, אצבעות בכל חור, זין , גמירות, ירידות, ושוב גמירות.
לא זוכרת כמה פעמים גמרתי, רק את טעמו עדיין יש לי בפה.
התחת שורף, כל החורים מרוב עונג בוערים.
הבטיח שבמהלך השבוע שוב ניפגש!!!
בפינה הקבועה. שמלה קצרה שמתנפנפת ברוח
אותה רוח שאני מקוה שתייבש לי את התחתון.
המנייק יודע כמה אני צריכה אותו!!!
נותן לי לחכות בחום, חרמנית ומרטיבה מציפיה!
לא יכולה יותר!!
שיבוא כבר!!!!!
יצאתי מוקדם ממה שתכננתי, לישון הרבה לא הצלחתי.
טסתי בכבישי הדרום החצי ריקים, רק כבר להגיע!
אז אני כאן.
משפחה, דיבורים, חיבוקים ואני מחייכת חיוך מזוייף, לא שומעת חצי מהדברים...רק מביטה בשעון ואת השעות כל דקה סופרת!!
הגוף רטוב מהלחות כאן במרכז...
ובין הרגליים אני נוזלת, כמובן שלא מהלחות...רק מהמחשבה עליו.
הלב תיכף קופץ החוצה, הרגליים רועדות מהתרגשות...
נו, שעון מטומטם תזוז יותר מהר!!!!!
אם אסובב את מחוגי השעון קדימה, אז המחר יגיע יותר מהר?
מתעסקת כאן בשטויות.רק להעביר את הזמן,
על לישון אין מה לדבר...הראש חולם, הלב דופק, עם היד נוגעת....
לעבור את הלילה.....כי מחר כבר אהיה איתו!!!
אז אני מגיעה למרכז לאיזה שבועיים לערך.
למרות שעם עזיבתי ביקש לנתק כל קשר, יותר קל נפשית, מין זבנג וגמרנו...
ביקשתי, התחננתי, בכיתי...רק שיסכים לקבל אותי לתקופה שבה אני כאן.
הסכים!!!!
מאז הלב דופק! הרטיבות מתפשטת לי בין הרגליים, כבר שמתי פד!
כל כך התגעגעתי, לשבת בחיקו, לחוש את ידיו מלטפות, לשמוע אותו לוחש לאוזני...
לשמוע אותו פוקד, לחוש את את אצבעותיו, את שפתיו
לטעום אותו, לשמוע את השוט מפלח את האויר
להרגיש מסומנת! לחוש אותו מנשק כל סימן בגופי.
ביקשתי להתקלר כאן לתקופה הקצרה.אמר שזה יעלה לי... מכירה אותו ויודעת מה מצפה לי, ובכל זאת את הקולר בכלוב אענוד בגאוה.
את הקשר מזמן ניתקתי, ולמקום אחר עברתי
אומנם קבענו שעדיף שאת הקשר לא נשמור
פשוט עדיף היה לשנינו
גופי ונפשי כל כך אליך עורגת, אז לך לא כתבתי
אבל יותר לא התאפקתי, באתי לרגעים מספר
רק לקרוא אותך ולהזכר.
שלך תמיד אדון שלי