אני מתיישבת על האסלה ומטילה את מימיי, וכשאני מסיימת אני מבינה שאני לא יכולה לנגב, אז אני מנערת כמה שאני יכולה ואז גם מחככת את הירכיים אחת בשנייה.
רו נכנס אחריי לשירותים, וכשאני קמה, הוא תוקע נייר טואלט בין אצבעות הרגליים שלו, ומסמן לי.
אני יורדת על הברכיים בתגובה ובתנועות אגן מביכות מנגבת את עצמי עליו.
*****************************
''משעמם לי'' אני פולטת, ולא מבינה מאיפה זה בא לי.
רו צוחק בתגובה ושואל: ''וזה נראה לך התפקיד שלי לשעשע אותך?!''
אני מתפתלת במבוכה על המיטה לידו, ומנסה להסתדר בתנוחה נוחה יותר, כך שאהיה צמודה אליו כל כך כאילו אני בעצם חלק ממנו.
עד לפני כמה רגעים צפינו בסדרה, וזה לא הטריד אותי במיוחד שהידיים שלי אזוקות בתוך הכדורים הללו.
אבל אז רו קיבל אימייל ועכשיו הוא עסוק בזה.
ואני חסרת יכולת להעסיק את עצמי במשהו אחר, אני לא יכולה להחזיק את הטלפון, אני לא יכולה לקום ולעשות משהו, אני אפילו לא יכולה ללטף אותו, הידיים שלי כאילו לא קיימות, האצבעות שלי מבוטלות בתוך כדור כסוף ומבריק.
וזה הופך אותי תלויה בו לחלוטין.
משם זה בא לי, ה''משעמם לי'' הזה.
כי פתאום הבנתי שאת הצורך הכי בסיסי שלי אני לא יכולה למלא בעצמי. אפילו בשביל לשתות אני צריכה אותו. אפילו בשביל להשתין. אפילו בשביל להעסיק את עצמי.
ועכשיו, כשרו עסוק, ויש לי רק את המחשבות שלי, אז אני כלבלבה קטנה שמנסה לחפור את הראש שלה בתוך הבטן של הבעלים שלה. אני מניחה את הראש לצד הזה, ואז הופכת אותו לצד השני, וזה לא מספק אותי אז אני נמתחת במיטה, מצמידה את עצמי לצידי הגוף שלו, מניחה את הרגליים על הרגליים שלו, ואז מנסה להיצמד אליו עוד ועוד, בניסיון להיבלע בתוכו.
אני כל כך שלו.
אני כל כך פאקינג שלו.
🐩
יש גם סימנים 🫠