בחוות הרכיבה (9)
ואז אליענה עשתה לי את הדבר המכאיב ביותר שאי פעם עשו לי....
אבל לפני שאספר לכם על זה, אני סוטה לרגע מהשתלשלות האירועים כדי לשתף אתכם במשהו שארע בערך ארבע שנים אחרי הקיץ ההוא, ואני עושה זאת בגלל שחשוב לי שתקבלו תמונה מלאה עד כמה שאפשר אודות ההתרחשויות בחוות הרכיבה.
הייתי בן עשרים לערך, בחופשת "רגילה" מהיחידה בה שרתתי בצבא, כשהגיעה אלי בדואר מעטפה גדולה. המעטפה הכילה שני צילומי קבצים, האחד כרוך בספירלה. השני היה קובץ דפים מהודקים בסיכה. שני הקבצים היו בצרפתית. ידעתי מיד מי שלחה אותם. הקובץ הכרוך היה מודפס (במכונת כתיבה – אני מזכיר שכל זה מתרחש הרבה לפני שעבודות נכתבו במעבדי תמלילים...). היו עליו כמה הערות בכתב יד, כמו גם המספר '100'. הקובץ השני היה טבלת הערות בכתב ידה של אליענה.
לשני הקבצים הודק פתק:
לאיקרוס היקר,
חשוב לי שיהיה גם לך עותק מעבודתנו המשותפת.
בהוקרת תודה,
קירקה
[את הכינוי 'איקרוס' תבינו באחד מהפרקים הבאים – אני לא נכנס לזה עכשיו]
חבילת הדפים שהחזקתי הרגישה כמו מוקש שעומד להתפוצץ בידי כל רגע. זה ישמע לכם מוזר: אבל לפחות שנתיים לא חשבתי כלל על אליענה ועל אותו קיץ. המיניות שלי כבר עברה תמורה בעקבות מה שהיא עשתה לי, זה ברור, אבל עליה ועל מה שעוללה לי לא חשבתי כלל (לפסיכולוג שלי, דרך אגב, העובדה שלא חשבתי עליה אינה תמוהה בכלל...).
חבילת הדפים החזירה אותי אל החווה, אל הבקתה שלה, אל הבקתה שלי, אל "מכלאה 3" ...
רעדתי. התיישבתי. קמתי. התיישבתי. רוצה ולא רוצה לקרוא הכל ומיד.
ההתלבטות הסתיימה חיש קל. תוך שעה כבר קיימתי שיחות טלפון עם זוג מתרגמות מצרפתית. ניהלתי עם שתיהן משא ומתן – לא על כסף, על זמן. אחת נשמעה לי רעבה יותר לעבודה. סיכמתי איתה סכום עבור השלמת העבודה תוך שבוע. ירדתי לדואר ושכרתי תיבת דואר אליה החומר יוחזר. שלחתי למתרגמת את החומר בדואר שליחים, וצרפתי פי שלוש מסכום הכסף שסיכמנו עליו. הוספתי בכתב יד שאם החומר יגיע אלי תוך יומיים, הסכום הנוסף הוא בבחינת בונוס עבורה.
המתנתי.
והמתנתי.
והמתנתי.
הייתי פקעת עצבים לבלתי נסבל לכל הסביבה.
תוך יומיים החומר היה בתיבת הדואר.
המתרגמת הוסיפה פתק משלה לחומר המתורגם:
"אני מנחשת שאתה 'א.מ.3' עליו מדובר ב'מחקר' הזה. אם זה כך, אני מבינה מדוע היה חשוב לך לשמור על אנונימיות. מה ששלחת אלי מזעזע. אודה שאפילו הזלתי דמעה במהלך העבודה (ראה עמוד 10 בקובץ המקורי – מתנצלת שהדמעות טשטשו כמה אותיות...). אני מאחלת לך בכל ליבי שתשכח מה שעוללו לך, ושתחלים.
אציין שלא תרגמתי עבורך את הערותיו של בודק העבודה. הערתו הכללית היא זו:
'מדמואזל X [אליענה השחירה את שמה וכינתה אותי בשם קוד בעבודה],
עבודת המחקר שלך בנושא: "אתיקה מעשית: אישוש אמפירי לטענותיה של דה-בובואר אודות האפשרות להבניה מלאכותית של כמיהה להשפלה" היא, ללא ספק, מבריקה מבחינה אינטלקטואלית. לכן אני נותן לה ציון מקסימלי. אבל לצערי אני גם חייב להכשיל אותך. זאת מהטעם הפשוט הבא: או שהעבודה שלך בדיונית – ואז, למרות כשרונך הרב, אין למחקרך ערך פילוסופי – או שביצעת את המחקר הזה באמת – ואז, מדמואזל, מקומך בכלא ולא בסורבון."
ליד הערה זו, שירבטה מישהי את המילים "פסאודו-פילוסוף!!!"
זהו. כל השאר – העבודה הסופית שלה ויומן המחקר שלה – מתורגם כאן.
שוב, ליבי איתך
ט. ז
למכתב צורף הבונוס שהבטחתי למתרגמת, שלמרות שהרוויחה אותו, בחרה להחזירו.
*
לא אביא כאן קטעים מהמחקר הסופי של אליענה. הכתיבה מופשטת, ואני לא חושב שהיא תעניין אתכם. אבל היומן שלה – רצף הערות מקוטעות שצומדו לארועים בחווה, ארועים שעל חלקם כבר סיפרתי לכם – בהחלט שופכים אור על ההתרחשויות מנקודת מבטה של "החוקרת".
אציין שלכל ההערות היה מבנה דומה. תמיד הופיעו תאריך ושעה של הארוע המתואר. לא פעם צוין "הטעם המחקרי" למה שהיא עשתה. בנוסף, אליענה ניסתה ליצור מדדים שונים ולכמת אותם. למשל, "רמת כאב" ('קלה', 'מתונה', 'גבוהה', 'גבוהה מאוד'). בחלק מהמקרים, הבנתי את המדד רק בדיעבד, אחרי מספר דוגמאות – "סכנה קיומית", למשל, או "יזמות" ('פסיבי, 'אקטיבי', 'אקטיבי באופן יצירתי'). לפעמים התווספו גם הערות בנוגע להתלבטויות שלה, או קשיים מתודולוגיים.
קראתי את החומר מיד. פעמיים. למדתי שאני 'א.מ.3' ("אובייקט מחקר 3"). מסתבר שהיו שניים לפני. הראשון, בסורבון, ניצל משום שהוריו הרגישו שהוא מתדרדר במהירות והחזירו אותו מהלימודים לביתם לפני שאליענה הזיקה לו ממש. השני נפסל על ידי אליענה עצמה, משום שהיא חשפה אצלו נטיות מזוכיסטיות: מרגע בו הבינה שהוא מחפש את ההשפלה מידה, הוא איבד את ערכו המחקרי.
אני הייתי אידיאלי – מנותק מספיק מהורי, לא מקושר חברתית, ונטול כמיהה להשפלה. אליענה הקדישה דיון נרחב לארוע בו היא הבחינה שאני מריח את מגלב הרכיבה שלה. היא ניסתה להעריך האם נחשפה כאן תכונה פטישיסטית. לבסוף, בין היתר דרך השאלון שהיא חיברה עבורי ושחלק משמעותי בו ניסה לבחון נטייה זו (עוד תשמעו על השאלון הזה בהמשך), היא שללה את האפשרות שהשינויים שהיא מחוללת בי מספקים משאלות כמוסות בי.
אז הרי לכם לקט "הערות מחקריות" על ארועים שעליהם קראתם בפרקים קודמים:
· על צחצוח מגפיה באמצעות מברשת השיניים שלי:
24 מאי. ***
אני שמחה לדווח שלראשונה (!) א.מ.3 מפגין יזמות – במידה מתונה (!!). א.מ.3 מנדב את מברשת השיניים שלו, ומגיב היטב לחיזוק חיובי שניתן לו על כך.
דרגת כאב: נמוכה
דרגת השפלה: נמוכה
מידת גרייה: בינונית (חצאית קצרה)
· על ניקוי חדרה וליקוק אסלתה:
25 מאי. ****
א.מ.3 מגיב היטב ובעקביות להנחיות הקשורות בריצוי ובמניעת אכזבה. לאורך הניסוי הערב, לא היה כלל צורך לאיים עליו. א.מ. 3 עמד בצורה יפה במדרג משימות. לא היה צורך לגוון אותן עבורו, או להתערב בתהליך כדי לשמור על מוטיבציה גבוהה אצל הנבדק.
מבחן מסירות ראשון (דרגה נמוכה) – א.מ.3 נחשף לקשר שלי עם ז'אן פול, וממשיך במשימותיו.
יזמות – טובה (!!!) כלל לא ציפיתי שא.מ.3 יעשה שימוש בלשונו לצורך ניקוי חלקה התחתון של האסלה, ועוד בשלב כל כך מוקדם של התהליך. תכננתי לשלב אלמנטים ניסויים הקשורים בפסולת, לכלוך, והפרשות גוף רק בשלבים מאוד מתקדמים של התמורה. א.מ.3 מתקדם מהר מכפי שצפיתי.
(הסבר אפשרי: מה שאני תפסתי בתור מבחן יזמות, נתפס על ידי א.מ.3 בתור מבחן מסירות, דווקא אחרי ששמע על ז'אן פול.)
מידת כאב – נמוכה
מידת השפלה – בינונית עד גבוהה
יזמות - גבוהה
מידת גרייה – נמוכה (בגדי התעמלות)
· על התרגילים בהם אילפה אותי לכרוע במרחק של שלושים סנטימטרים מקצה נעלה, היא כתבה כך:
25 מאי, ****
א.מ.3 עומד מצוין בתרגילי החפצה.
מידת כאב – נמוכה
מידת השפלה – בינונית
מידת מסירות – בינונית – הנבדק עובר בהצלחה גם תרגיל החפצה הכולל שיחה טלפונית שלי עם ז'אן פול
מידת גרייה – נמוכה (בגדי התעמלות)
אני שואבת עידוד רב מהתקדמות המחקר עד לנקודה זו. אפילו בשלב ראשוני זה, ניתן לקבוע שדה-בובואר צדקה בכך שניתן להוביל אדם לקבל ברצון קשר קבוע הכרוך בהשפלה ובהחפצה. כואב לחשוב על מיליוני הנשים שעוללו להן את זה...
אבל שאלת מיליון הדולר היא האם ניתן להוכיח גם את טענתה הנוספת של דה בובואר, לפיה ניתן לגרום לאדם לשאוף להשפלה כזו באופן שההשפלה הופכת לצורך קיומי???
· על ניסיונה לראות אותי בתור חפץ כתבה:
25 מאי, ****
הצלחותיו של א.מ.3 והתקדמותו המהירה מחייבות גם אותי להתאמץ יותר. אני מנסה לסגל ולשכלל באמת את נקודת המבט המחפצנת. אני עדיין מתקשה בכך, ומסוגלת לראות את הנבדק בתור אובייקט לרגעים ספורים בלבד.
דרגת כאב – נמוכה
דרגת השפלה – נמוכה
דרגת איום קיומי – קיימת אך נמוכה (הנבדק נבהל כשאני מצליחה לראותו כחפץ)
מידת גריה – נמוכה (בגדי התעמלות)
· על הערב שהותירה אותי שעות בקור מחוץ לחדרה כתבה:
28 מאי, ****
ניסוי הבוחן את גבולות מסירותו של א.מ.3 ללא שילוב של גרייה ויזואלית. הנבדק מצליח להפגין מידת מסירות גבוהה בתנאים פיסיים מאתגרים.
זו בעצם הפער הראשונה בה אני מנסה לבחון את טענתה של דה-בובואר בדבר ריחוק והפרדה כמחזקים ומעצימים השפלה עצמית. דה-בובואר דיברה על סגירות רגשית של גברים כמה שמגביר תלות וחולשה של נשים. התהליך הזה מודגם אחד לאחד על א.מ.3: הפרדה פיסית ממני מכאיבה לו, אך במפתיע, במקום לנתק מגע, ההיצמדות שלו אלי מתחזקת.
מן הסתם חובה גם להמשיך את העדר המגע המוחלט ביננו – ההקפדה על כפפות ונעליים כדי למנוע מגע מקרי חיונית מאי פעם.
דרגת כאב – בינונית
דרגת השפלה – נמוכה עד בינונית
איום קיומי – קיים אך נמוך
התמסרות – גבוהה
על הבכי שלי באותו ערב, אליענה כותבת (בקטע נפרד) כך:
בניגוד לא.מ.1, אצלו נצפה בכי בשלב מוקדם מאוד בניסוי, א.מ.3 בכה לראשונה רק בנקודת זמן זו – כמעט שבועיים אל תוך הניסוי. אודה שהעובדה שא.מ.3 לא בכה עד לשלב הזה החלה אפילו להדאיג אותי – נבדק אפאטי מדי עלול לבטל את תוקף הניסוי כולו. לכן רווח לי כשהדמעות הראשונות החלו (סוף סוף!) לזלוג, ויכולתי לקבוע בסיפוק שהגענו לשבירה רגשית ראשונה (!!!).
ועל הגשת כף רגלה אל מתחת לעיני הדומעות – פעולה שתפסתי אותה כעדות לרוע צרוף, היא כותבת כך:
בניגוד לא.מ.1, שבמקרה שלו לא הייתי ערוכה לבכי והיססתי זמן רב מדי לפני שהגבתי, כשהבכי פרץ אצל א.מ.3 הייתי מוכנה. לגמרי. היה ברור לי שיהיה זה משגה מתודולוגי חמור לעורר אצל הנבדק ציפייה להזדהות ברגע קריטי כזה – הניסוי כולו עלול לרדת לטמיון אם הנבדק יקבל תחושה שמשהו בו מפעיל אותי.
הפיתרון שמצאתי, ואודה שאני גאה בו למדי (!), הוא להבהיר לא.מ.3 בצורה ברורה שדמעותיו – כלומר הביטוי הגופני של שבירתו הרגשית – משעשעות אותי ותו לא. הגשת כף רגלי אל מתחת לטפטוף הדמעות ממחישה לנבדק שהכאב שלו נותר אצלו, ולעולם לא יוכל להוות גשר ביננו דרך חמלה.
העובדה שא.מ.3 עבר בהצטיינות יתרה גם מבחן זה, מספקת אישוש נוסף לטענתה של דה-בובואר על האופן בו חוסר הזדהות של גברים עם סבלן של נשים—במקרים בהם סבל זה נחשף מולם—לא יצר ניתוק קשר מצד נשים, אלא, להפך, מסירות רבה יותר מצידן לגברים (האשליה שסבל נוסף מצידן יחלץ הזדהות מצד גברים בשלב כשלהו...וכו')
דרגת כאב – גבוהה
דרגת השפלה – גבוהה (אולי אפילו מאוד?)
כאן היא הוסיפה:
יום מחקר מצוין!!!
· על המפגש עם הורי היא כתבה כך:
29 מאי, ****
היום צלחנו שלב חשוב נוסף: א.מ.3. מבין, לראשונה, שהוא משתתף במחקר שלי.
- כמו כן, בודקת לראשונה את מידת מסירותו בנוכחות דמויות מההקשר המעצב שלו.
- כפי שחזתה דה-בובואר, נוכחות הורים ליד האישה המושפלת במקביל לתהליך החלשתה, לא מצילות אותה מהשפלה עצמית נוספת מצידה.
- נקודת שבירה נוספת, מיד אחרי שהורי הנבדק עוזבים. חזרתי על מחוות הדה-אמפאטיזציה בזמן אפיזודת הבכי, כדי למנוע טיפוח תקוות אצל א.מ.3 שסף כאב גבוה יותר שלו, יוליד תגובה אחרת ממני.
- את הבכי של הנבדק עוררתי הפעם דרך מניפולציה רגשית נוספת הקשורה בהנכחה של אהבתי לז'אן פול. בחרתי במניפולציה זו דווקא, משום שחשוב להמחיש לנבדק שוב ושוב שאיני נעדרת רגשות, תשוקות או יכולות הזדהות. הוא חייב להיות עד למאוויים הרגשיים שלי, ולהבין שהם אמנם לא מופנים אליו, אבל מתועלים לאחרים. השבירה הרגשית של הנבדק מתאפשרת בה במידה והוא מבין שאני מסוגלת לרוך ולאהבה, אבל שהוא לא זוכה לקבלם.
דרגת כאב – נמוכה מאוד
דרגת השפלה – בינונית
יזמות – נמוכה
דרגת גרייה – נמוכה (ביגוד שמרני)
· על הדרישה שלה ש"אתפלל" לתמונה לה ושל ז'אן פול:
29 במאי, ***
ניסיון ראשון להחדיר ממד רליגיוזי להשפלה העצמית של א.מ.3. דה-בובואר מדגישה מספר פעמים יחסי גומלין בין דת, פטריארכיה והשפלה עצמית של נשים. לכן הוספתי למחקר תרגילים ספורים שמעבירים את ההיררכיה משליטה רגשית גרידא, אל עבר סגידה בעלת אופי פולחני.
הנבדק נדרש עתה להתמיד במעיין שגרה הכוללת תפילות בוקר וערב, ואני מתכוונת לשלב אותה גם בתדירות גבוהה במהלך העבודה המשותפת שלנו. הכיוון כאן לא לגמרי ברור לי, אבל אני סקרנית לדעת מה יתגלה.
א.מ.3 מפגין לא מעט יזמות (דרגה בינונית) לאורך התרגיל. החשש שלו שאעזוב אותו מחלץ ממנו ניסוחי תפילה עצמאיים.
אציין שהצלחתי להגיע לשלב פולחני זה רק אחרי איום עזיבה מצידי. הובלתי את הנבדק לשבירה רגשית נוספת – ככלל, נראה שהגעתי לנקודה בה אני מסוגלת לגרום לא.מ.3 לבכות פחות או יותר על פי החלטה שלי.
גם כאן – התקדמות מחקרית מצוינת!
דרגת כאב – נמוכה
דרגת השפלה – בינונית עד גבוהה
יזמות – בינונית
גרייה – בינונית (בגדי רכיבה)
*
הספיק לכם? כעת אספר לכם על הדבר המכאיב ביותר שהיא עשתה לי.
