בחוות הרכיבה (33)
כשהיבבות שלי שככו, הבטתי מעלה אל אליענה אך היא לא הסתכלה לכיווני. מבטה תר באי שקט אחרי מושא לא ברור בחדר.
"מה מטריד אותך?" שאלה אותה אירן.
"אני רק מקווה שגם לא קלקלתי את כל העבודה עם דיאבולו ובוטן... רק זה חסר לי... להתחיל גם את כל זה מההתחלה."
"מי זה דיאגוגו ובוטן?"
"לא דיאגוגו, דיאבולו... עזבי, לא משנה."
"את רוצה שאעשה משהו? שאצליף בו עוד?"
"לא. לא. זה לא קשור להצלפות... את לא יכולה לעזור לי עם זה..." היא אמרה זאת כמעט בייאוש.
אירן ניסתה לשמח אותה:
"תביטי, המגף מבריק לגמרי." היא הרימה את כף רגלה באוויר והטתה אותה מצד לצד. "הוא ניקה אותו לגמרי. כמו חדש!"
"כן. כן." השיבה אליענה בטון חלול, רואה ולא רואה את המגף שזה עתה ליקקתי מדמי.
הייתה שתיקה. עיני פגשו את עיניה של אירן. לא ממש ידענו מה לעשות.
"בעצם, את יודעת, את... את אולי דווקא כן יכולה לעזור לי. יש לי רעיון!" החיות חזרה לקולה של אליענה. היא זינקה מהמיטה לכיוון שולחן הכתיבה שלה. "איפה זה..." אמרה ופשפשה בין הדפים והמחברות הרבים... "או! הנה!" הבטתי לאחור והובכתי לראות אותה חוזרת אלינו עם מחברת כתומה, מחברת שהכרתי היטב.
"ספי, על שש, אל המיטה! הופ!" מיהרתי לעלות אל מיטתה כפי שהצטוויתי. "עכשיו את, אירן, תשבי כאן. אני רוצה שתקריאי לנו משהו מהמחברת הזו." כאן היא החלה לדפדף במרץ בין הדפים. "הנה, זהו! פה! העמוד הזה. בדיוק מה שחיפשתי!" פתאום שמעתי אותה פורצת בצחוק מתגלגל.
"ספי, אתה אדום כמו סלק! מה, דווקא מזה אתה מתבייש?"
לא עניתי.
"אוי... אל תתבייש ככה מתוק שלי..."
"ממה הוא מתבייש?" הסתקרנה אירן.
"תחשוב, היא הרי כבר ראתה אותך מלקק גלידה מכפות הרגליים שלה."
"נכון, והוא גם צחצח לי את המגפיים."
"כן, והיא גם אילפה אותך כמו לביאה בקרקס."
"וגם הצלפתי בך המון, ובעטתי לך בביצים."
"ואז היא הכריחה אותך להודות לה על כך."
"כן. כן. ואני גם יודעת מה שאתה עושה עם התמונה של ז'אן פול... זה שאתה צריך להגיד לה כל בוקר שאתה אוהב את ז'אן פול בכל מאודך."
"טוב!! די!!!" צעקתי. משהו בי ניסה להתעקש להסתיר את כל ההבניה מחדש המינית שאליענה ערכה בי, ושאירן עדיין לא הכירה. כאילו שבתוך גיהינום ההשפלה אליו הושלכתי, עדיין קיימים מדורים מסוימים שלתוכם אירן עדיין אינה רשאית להציץ, למרות שאליענה כבר הובילה אותי בשלשלאות דרכם. הצמדתי את פני למזרן של אליענה, נושם את ריחה ומסתיר את מבוכתי.
אליענה התקרבה אלי. הרגשתי אותה מטפסת אל המיטה, ומעמידה את עצמה על שש לידי, ראשה מקביל לשלי, במרחק כרית ממני. היא לחשה בדאגה: "זה באמת בסדר מצידך, ספי?"
לא הבטתי בה.
"מה את אומרת לו?" שאלה אירן.
"ספי?" התעלמה ממנה אליענה.
"אם תסכים, תקבל פרס." קולה הרך התערסל באוזני.
הפניתי את פני אליה. לא הייתי ערוך לראות את האפור-ירוק המכשף הזה במהופך. הקסם של פניה פעל עלי כמו חבטה.
"את כל כך יפה... אלוהים, כמה שאת יפה..." לא הייתי אמור לדבר, אבל המלים לא ביקשו רשות ופשוט פעפעו להן החוצה.
היא חייכה.
"ואתה כל כך לא!" הקניטה.
חייכתי אליה בחזרה, ונמלטה ממני בת צחוק. היא שאבה סיפוק מכך שהיא הצחיקה אותי ברגע כזה, בו מתני עדיין מדממת ממה שהיא עוללה לה לפני שניות מספר.
"אני אשחה לצד השני של האוקיינוס כדי להיות איתך." לחשתי לה.
"ואני אשחה לצד השני של האוקיינוס כדי לברוח ממך." עיניה הצטעפו. היא התקרבה אלי כשאמרה זאת.
"אני אוהב אותך." אמרתי לה מחייך. "כל יום אני אוהב אותך יותר."
"ואני לא אוהבת אותך בכלל. כל יום אני אוהבת אותך פחות." לחשה אלי בחזרה מתקרבת עוד, פניה הזמנה. היא פישקה את שפתיה. נשמתי אותה.
"אליענה, מה את עושה?" שאלה אירן, קוטעת את החלום. "לא אמרת משהו על דיאבולו ו... ועוד מישהו? חוץ מזה, מה עם הניסוי? הוא תכף נוגע בך!"
מילותיה כמו עקרו בכוח את אליענה ממני.
"כן. נכון. נכון..." היא הביטה בי בערגה.
"אז זה בסדר, ספי?"
הנהנתי, כבר לא זוכר על מה, בעצם, היא שואלת אותי.
"מעולה."
אליענה נפנתה לאירן. "בואי שבי כאן קרוב אלינו. אתה תפסק את הרגליים והידיים ותרים את הראש גבוה. אני אהיה כאן." כשאמרה זאת, הזדחלה בין זרועותיי ובין רגלי, כך שהיא שכבה בדיוק מתחת לגופי המתוח מעליה. "ספי, אתה אחראי שלא יהיה ביננו שום מגע. ברור?" הנהנתי, מנסה להסיט את ידי וברכי הצידה ככל שאני רק יכול. "אירן, תעזרי לו כאן בבקשה." אירן מיהרה להרים מעט את הסדין, והשתמשה בשמיכה ובמצעים כדי ליצור חיץ בנקודות מגע אפשריות בין גופי העירום לבין גופה של אליענה, שעדיין לבשה את שמלת הבורדו איתה רקדה קודם לכן.
אירן עדיין לא הבינה מה שעומד להתרחש. אני כן (לצערי), ותוך כדי ההסבר של אליענה, לא יכולתי לשלוט בכך ששוב האדמתי מבושה...
"זו מחברת הפנטזיות המיניות של ספי. את מבינה?" אליענה המתינה לאישורה של אירן. "הוא מתעד כאן גם את תוכן ההזיות שלו וגם את תדירותן."
"וואו."
"כן. וואו."
"מי... מי במחברת? אני שם???"
"לא, יפה שלי."
"באמת?"
"באמת."
"הוא בטח הומו."
"אני לא הומו." נבחתי. שתיהן צחקו.
"אל תעלבי, מתוקה. כל הדפים הללו, עלי."
"רק עליך?"
"כן."
"וואו."
"כן. וואו."
השתררה שתיקה בה אליענה שלחה אלי מבט מלא חיבה.
"אז מה קורה עכשיו?" שאלה אירן, שקנאתה התעוררה.
"עכשיו את מקריאה את העמוד שפתחתי עבורך. תקריאי את זה לאט בבקשה. תוך כדי זה תסתכלי על איבר המין שלו ותחפשי סימנים של עוררות מינית."
"של מה?"
"תגידי לי אם עומד לו הזין." נשפה אליענה בקוצר רוח. חייכנו זה לזו. מתני צרבה.
"בסדר. בסדר, את עם המלים מהסורבון..." נעלבה אירן.
"נו, אל תעלבי לי עכשיו. קדימה!"
אירן החלה להקריא:
אליענה שוכבת תחתי. מבטה מזמין. היא מעבירה את ידיה על שדיה, שעדיין נתונים בתוך שמלת הבורדו שהיא לובשת.
אליענה החלה ללטף את שדיה ולהביט בי בערגה.
לבסוף כף ידה מגיעה אל הרוכסן המוזהב שחוצה את שמלתה.
"רגע" קטעה אירן את רצף ההקראה, "אמרת לי שזו שמלה חדשה. איך הוא כבר פינטז עליך בתוכה?"
"זו באמת שמלה חדשה. הזמנתי אותה במיוחד אחרי שקראתי את העמוד הזה." חייכה אליה אליענה.
"וואו."
"כן. וואו."
"את משהו אליענה."
"תודה, חמודה, ואת הפסקת להקריא."
"אה.. כן.. סליחה:
והיא משחקת מעט עם הרוכסן, קצת מעלה אותו וקצת מורידה, מבלי לחשוף מולי דבר, עיניה נטועות בי בחיוך מזמין.
אליענה התחילה לשחק עם מגוף הרוכסן מתחתיי, נהנית מהפתיינות המופקרת אליה עיצב אותה במאי הפורנו הנלוז של דמיוני. הרמתי את ראשי, מביט בקיר שמולי.
"תביט בי ספי." היא לחשה מתחתיי. "אתה רוצה אותי ספי?" היא התפתלה מעט כך.
ידעתי שאני לא אמור להשיב לה.
"בדיקה!" קראה לאירן.
"רגע... רגע... כלום!" השיבה אירן, ששלחה מבטים חוזרים אל איבר מיני.
"אז תמשיכי!"
ופתאום במשיכה אחת, אליענה פותחת את השמלה שלה לגמרי, מפתיעה אותי בגופה העירום. אצבעותיה הדקיקות מלטפות את חזה ואת ירכיה.
בתואם עם ההקראה הזו, התרחש מתחתי החטא המתוק הזה. כבר חזיתי בגופה העירום מספר פעמים, זאת בתרגילים המתקדמים יותר בשבוע שבו עבדנו על 'דיאבולו' ו'בוטן'. ידעתי מה לא אמור להתרחש כעת בשום אופן...
"מבט למטה, ספי, תסתכל אלי... אל תנסה להקל על עצמך!"
צייתתי לפקודתה.
"בדיקה!"
"תני לי לראות... שום דבר!"
"יופי." שמחה אליענה. "יופי. מעולה." ניכר היה שהוקל לה.
היא התמתחה מתחתי כמו חתול מתפנק.
מבטינו נפגשו.
"אני עדיין אוהב אותך." אמרתי לה.
"ואני עדיין לא אוהבת אותך." אמרה לי חזרה.
שלושתנו צחקנו.