בחוות הרכיבה (35)
מתוך יומן המחקר של אליענה,
15. יוני, ****
האינוס של הנבדק בהמשך הערב אמש, התאפשר לאחר השבירה הרגשית שהובלתי אותו אליה. הצניחה החופשית מהאופוריה שהוא חווה במהלך הריקודים איתי קודם לכן, אל המפגש הדואב המחודש שלו עם קרקע המציאות, עוררו אצלו מנעד חדש של יגון. ביטויי הצער הגופניים של א.מ.3. לא נצפו קודם לכן במחקר זה, והיה מרגש להבחין באופן בו עצם היציאה והחזרה אל אותה מציאות, מסוגלת לשמוט את המסד הזהותי של הנבדק – זאת מבלי שאותה מציאות נעשתה גרועה יותר! אפילו א', שהיא בדרך כלל עיוורת לדקויות, הבחינה באופי השוני של הבכי אצל א.מ.3 – מין התייפחויות בהן נדמה שהנבדק כבר איבד כליל את הבושה שנלוותה לבכי שלו מול שתינו בעבר.
אני ערה, כמובן, למשמעות המבזה המיוחדת של בכי אצל גבר, ועוד מול נערות, ועוד מול נערה שהוא אוהב. לכן אני סבורה שיש הישג מיוחד מבחינתי, בכך שהתהליך הניסויי השכיל להוביל את א.מ.3 לוותר לחלוטין על הרצון לגונן על כבודו העצמי מולי. געיות הבכי שלו הן הצלחה ברורה שלי, הוכחה ניצחת שניתן להוביל אדם—ללא קשר למגדרו—לביזוי עצמי מודע, נטול גבולות, ומובהק.
המעבר לאינוס שלו היה פשוט יחסית. הרי מאז עבודת ההכנה עם ראשל, ידעתי שאני מעדיפה לוותר על האפשרות שהאינוס לא יתבצע באופן המקורי שהיא הציעה – כלומר חדירה אנאלית אל הנבדק. מכלול שיקולים טכניים ואישיים, גרמו לי להירתע מהאפשרות הזו, בראש ובראשונה הסכנה שמפאת חוסר ניסיוני, אפצע או חלילה אפילו אמית את הנבדק, ובאופן זה אאלץ להתחיל את הפרויקט מחדש... הרעיון השני שראשל העלתה, לכפות על הנבדק משגל שהוא אינו רוצה בו, נראה לי מעניין, אבל בלתי ישים – הרי איתי הוא משתוקק להגיע למגע, כך שלא יהיה כאן אינוס...
אציין שוב, שכפיית יחסי מין על הנבדק כחלק מהמחקר, נתפסה בעיני בתור שלב הכרחי. הפכתי בעניין מבחינה אתית לא מעט, וזו המסקנה הבלתי נמנעת. הרי האנלוגיה להינדוס ולהשפלה של נשים, קשורה בהכרח לאופן בו הן מיוצרות בתור בובות מין, שבמובן מסוים, נדרשות לשתף פעולה עם מין שאין הן חפצות בו.
[במחקר עצמו יהיה צורך להבהיר מעט את המושגים כאן: הקטגוריה המשפטית 'אונס' צרה ממה שבדרך כלל המונח 'אונס' מקיף בהוראתו המוסרית המלאה. אבל גם מי שמזהים שאונס לא חייב לכלול חדירה מינית, יסרבו לזהות במכלול הקשרי הכפייה והעדר הרצון שמלוות מיניות נשית, אונס לכל דבר ועניין. זו כמובן טעות.]
בקיצור נמרץ: על מנת להראות שניתן לייצר הנדסת אנוש עמוקה כך שהמהונדס מוכן גם להיות מושפל, אני חייבת להגיע גם לאונס שהנבדק, גם אם לא משתף איתו פעולה, לא קם, עוזב, או מתלונן. אז ורק אז, מצבו יקביל לזה של הנשים שאני מעוניינת לתאר.
[השמטתי שתי פסקאות כאן (סוורין):
.
.
.
.]
אתמול הבנתי שההצטרפות של א' לניסוי היא בבחינת הזדמנות פז שנפלה לידי כפרי בשל! קל היה לגלות ש-א' עדיין בתולה, ובהבטחות מתוקות על עונג רב שהיא תזכה לו אם היא תניח לי להוביל את הסיטואציה, ובגלל הגירוי העז שהיא חווה מול הנבדק כשאנו מכאיבות לו יחדיו, יצרתי מצב (קסום!) בו אוכל לכפות על הנבדק מין עם נערה שהוא לא רוצה בה.
אני גאה בכך שאפילו הצלחתי לדובב אותו כך שיגיד את המלים: "אני לא רוצה."
באשר למין עצמו, הצלחתי ליצור מגע א-סימטרי לגמרי, בו א' חווה עונג ומשתמשת בנבדק באופן אינסטרומנטאלי כדי להעצים את ההנאה שלה. בכל שלב שבו נדמה היה ש-א' חלילה חושבת הדדיות או הפניית גירוי לנבדק, עצרתי את המגע, ותיבלתי את החוויה של הנבדק באלמנטים של כאב והשפלה. אודה שביותר מנקודה אחת נאלצתי לעורר קצת יותר כאב מהעדפתי האישית, אבל אסור היה לאבד את הרגע – גם מבחינת בשלותה של א', וגם מבחינת החולשה של הנבדק אחרי הנפילה שחווה באותו ערב.
עוד אציין שבשום שלב הנבדק לא הגיע לסיפוק בעצמו. כדי ליצור הקבלה ממשית למצב של נשים, עשיתי שימוש במניפולציה ידנית שראשל לימדה אותי, ובאופן הזה מנעתי מהנבדק להגיע לפורקן מיני. גירוי ללא שיא מיני הוא מצב קבוע של נשים, והיה מאלף להצליח להוביל את א.מ.3 לנקודה המדוייקת הזו, ולצפות באופן בו הוא מנסה להתמודד עם סוג תסכול שהוא לא הכיר קודם לכן.
המזיגה של בלבול, כעס, אין אונים ותמיהה אצל הנבדק הייתה משעשעת ביותר. אודה שהתקשיתי להסתיר מהנבדק ומ-א' את צחוקי. אבל מעבר לבידור, הייתה כאן, כמובן, פריצת דרך של ממש במחקר. במקור תכננתי לעבור מחי, לצומח, לדומם, בהדרגה, ולהתחיל את תרגיל העץ תוך התמקדות אך ורק בהעמקת הדה-הומניזציה הרצונית שלו. האפשרות לשלוט בסיפוקו המיני נראתה לי הזויה, ובכל מקרה, אפשרות שתיפתח, אולי, רק בשלבים מאוחרים מאוד של המחקר. אני נרגשת מהמחשבה שאוכל לשלב מניפולציות הקשורות בגירוי ללא פורקן אצלו, גם בשלבים הקשורים במעבר מחי לצומח ומשם לדומם.
אתמול היה יום מאתגר בהרבה רמות שאני לא רוצה להיכנס אליהן ביומן זה, אבל, בסופו של דבר, ההתקדמות ברורה ומעודדת!
