בחוות הרכיבה

בחוות הרכיבה (71)

'פיראנדלה' – כך היא "דרשה" שספי יכנה אותה. "הרי אני כותבת אותך, לא?" אמרה לו, "אז ראוי שיהיה לי שם."

ספי למד שעדיף להימנע מהתנצחויות עם פיראנדלה. הוא זכר במעורפל שהוא זה שכותב אותה. אבל מי שיצאה תחת עטו הייתה עריצה חסרת לב שהתעמרה בגופו ובנפשו, וזאת בתמורה לכך שהיא שיפרה באופן עקבי את איכות חייו. האם נכון מצידו להסכים להפוך את חייו לבדיה? האם הוא באמת מחלים, או שהוא רק מעמיק את תחלואיו? עד כמה הוא מוכן להעביר שליטה על חייו לפיראנדלה? ספי לא ידע להשיב על השאלות הללו. הוא היה ער לכך ששפיותו בסכנה. עם זאת, ייאושו מדרכי טיפול מסורתיות יותר, גרם לכך שלא ממש היה לו אכפת. "סיפור חייך היה חריג בכל קנה מידה." חשב." אין פלא שטיפול מסורתי לא בנוי לטפל במישהו כמוך. יכול להיות שבכוחות עצמך גילית דרך ריפוי משונה. לא דרך מיטבית, אבל גרועה פחות מכל חלופה..."

היום אתה תכתוב על העימות שהיה לך עם אליענה במשטרה.

למה?

ככה. כי ככה החלטתי.  

סתם ככה? אין אצלך סתם. בטח מצאת דרך חדשה לפגוע בי.

אוי, באמת, ספי. אתה כזה חשדן... תמיד אתה חושב שאני מתכוונת להרע לך.

מעניין. באמת מעניין למה אני חושב ככה...

טוב, עכשיו זה היה מגעיל מצדך. אין לי כוונה להזיק לך. בסדר?

אני לא מאמין לך.

טוב. בסדר. אולי קצת...

ידעתי...

יש לי איזו תכנית. אבל זו לא התעללות גדולה. אני מבטיחה.

אה כן? התעללות 'קטנה'... אין אצלך התעללויות קטנות. את תמיד מובילה אותי לבכי.

טוב מה אתה רוצה? כזו אני. אם לא טוב לך, תתבע אותי. חוץ מזה, חתיכת סוטה, מי רצית שיכתוב אותך, האימא תרזה?

בסדר... בסדר...

שתדע לך שאני רק נזכרת במה שעשיתי לך אתמול, ואני מרטיבה... אתה זוכר?

אני זוכר, ולא צריך שתזכירי שוב.

מה, זה לא היה מתוק? כל הקטע הזה של להיות בתוך הראש של אליענה כשהיא שוכחת אותך, או כשהיא תופסת את המשיכה שלה אליך כמשיכה חולה... אוףףף, איך שאתה יללת מזה... חכה רגע! שנייה, אני כבר חוזרת...

רגע! אל תלכי!

...

חזרת?

כן...

סיימת לאונן?

כן... אוף... השבירה הרגשית שלך פשוט מרטיטה אותי... יש משהו כל כך מגרה בהתייפחויות האלה שלך

נבלה! זונה! חולירע!

אבל הכעס שלך כל כך משעמם. אתה מותיר אותי אדישה כשאתה כועס. אתה גם מקלל כמו מתבגר.

אנדרה כבר אמר לי את זה. בא לך לחדש לי משהו?

אני לא כאן כדי לחדש לך...

אז למה את כאן?

כדי לעשות אתך עסקאות: אני מאפשרת לך לישון, ואתה מענג אותי. נכון?

נכון... בסדר.

אבל כדי שאמשיך עם זה, אתה חייב לציית לי.

טוב.

לא טוב. אתה חייב לחדול מהוויכוחים האלה שלך. תתמסר לתהליך.

אתמסר... אתמסר

מה הנימה הזו? נראה לך שאתה מתכתב עם אימא שלך? בא לך שאני אעלם?

לא! אל תעלמי, בבקשה.

למה לא? תוכל לחזור לאנדרה ולפתרונות שלו. או אולי לקבל עצות מ"החברים" שלך באתר. הם בטח יודעים מה טוב עבורך... כל אחד שם פסיכולוג על...

הבנתי. בסדר. בבקשה אל תלכי.

תבקש יפה!

פיראנדלה, מאוד חשוב לי שתישארי איתי.

דבר עלי! לא עליך, אידיוט! נראה לך שאכפת לי מה שחשוב לך?

פיראנדלה, אני שלך. עשי בי כרצונך.

אתה משתפר. תתחנן שאשאר. תשתחווה למחשב!

פיראנדלה, אני מתחנן שלא תלכי. אני מוכן לעשות הכל כדי שתישארי איתי. אני תלוי בך לגמרי. את יוצרת אותי. את נותנת משמעות לחיי. את מאפשרת לי לישון ולהיות שמח. את האלה שלי.

באמת? מתוק... אתה מתכוון לזה?

כן. נשבע לך. בלעדיך אין לי חיים.

ברור... אני הרי כותבת אותך, לא?

כן... כן... את כותבת אותי.

אוףףף ... זה נעים לי... להיות האלה שלך... אני שוב פעם מגורה... אולי... אולי אצווה עליך להתפלל אלי. מה אתה אומר?

לא יודע...

מה יש, לתמונה של ז'אן פול הרי התפללת פעמיים ביום, לא?

אל תזכירי לי... וזה היה לפני שלושים וחמש שנה.

לא להזכיר לך? למה לא? 'אני אוהב את ז'אן פול בכל מאודי'. אתה זוכר שאמרת את זה?

כן. אני זוכר

שאתה אוהב בכל מאודך את האהוב של אליענה, וזאת כדי שלא תנטור לו, ושלא חלילה תחשוק בה. זוכר?

...

למה אתה לא עונה, mon bebe, אתה זוכר שבכל פעם שכמעט עמד לך בגלל אליענה, היית מתפלל ככה?

די... בבקשה ממך.

מוציא את התמונה שלו ומתפלל אליו... כדי לבלום את הזקפה... עלוב שכמותך...

די!!!

אל תכעס. אני זו שצריכה לכעוס. מה? לאפס ההוא יכולת להתפלל ואלי, אל זו שכותבת אותך, זה מתחת לכבודך?

את צודקת. זה לא מתחת לכבודי. אעשה כל מה שתגידי לי.

יופי. אחשוב על תפילה הולמת עבורך. משהו שיבטא את אפסותך מולי. את השתעבדותך המוחלטת אלי. הרי אליענה הרגילה אותך למצב הזה, כך שהכל יהיה לך מוכר בעצם...

טוב...

אני שולטת בך כל הזמן

את שולטת בי כל הזמן

גם כשאתה לא כותב אותי אני שם

את אתי תמיד

בכל נשימה שלך

בכל נשימה שלי

 בכל תנועה שלך

בכל תנועה שלי

 אני אראה אותך

את תראי אותי

תראה איזה יופי. ציטטנו יחד שיר

כן... זה יפה...

כי אני סופרת

כי את סופרת

כי אני כותבת אותך

את כותבת אותי

כי אין לך קיום מחוץ לדמיוני

אין לי קיום בלעדיך

כי כשאחליט להפסיק לדמיין אותך, אתה תעלם

את נותנת לי חיים.

יופי... בדיה חביבה... תוכי נטול מוח שחוזר על מה שאני אומרת. עכשיו תכתוב אתה: שב וכתוב בדיוק מה שקרה בינך לבין אליענה במשטרה...