לפני 6 שנים. 5 בספטמבר 2018 בשעה 8:04
בחוות הרכיבה (77)
סיפור עם חיוך ומעוף, חייב להימתח בין נקודת התחלה, מעין אמצע, ו(מה לעשות?) גם סוג של סוף.
פואטיקנית בשיעור קומתי, שלא תכתוב לחינם אף לא בית זערורי בעטי,
יודעת שבכל חיבור קיימת נקודת אל-חזור, בה גם הססגוני ביותר הופך אפור,
תשוקת היצירה חיש הופכת לשגרה, ואז חובת הסופר הביקורתי למחוק את שברא.
כך שעל אף חיבתי אל ביש-המזל לא אתלונן, שבקרוב אאלץ להשמיד את ספי המסכן.
פרסתי בפניכם את חייו של אדם חביב (אפילו נחמד), שבגלל אהבת-יתר בעצם אבד.
מי מאחיו כאן שאכזר דיו לייחל, שגם את יתר סבלותיה של אותה נפש שבירה אגולל,
תנוח דעתו: כבר חיברתי את האמתלה, דרכה אאלצו להעביר את שהיא עוללה לו במכלאה!
