I don't know, really

Jackie Chan (who is me) is approached by the mother of Taek Bo, she pleads him (me) to rescue her son from the next Tekken tournament. I (who is Jackie Chan) agree, but need(s) to go to the bathroom first. The bathroom is a very narrow corridor of urinals, the back wall is very close to where you stand. I (Jackie) go(es) to the very last one.

The American (played by Michael Keaton) enters, wearing aviators and a linen shirt. He smiles and says 'Hi' as he walks all the way to where Jackie (I) is (am) standing and goes to use the same urinal.

I (Jackie) punch him. The American (Michael) is surprised, but is still smiling. Jackie (I) punch(es) him again, then smash(es) his face into the wall, leaving a big red stain. Michael is still wearing the glasses.

זה נחמד להיות במקום שאני לא דואג בו. יותר מידי מחשבות מיותרות בזמן האחרון, יותר מידי overthinking, עלייה מיותרת בדופק.
אז זה נחמד להיות רגוע, שמח ומרוצה.

וכל מה שהיה חסר זה נגיעה של אדם אהוב.

The man is working on an enormous industrial clam fishing boat. Despite the danger, he likes his job, but he is enlisted in the army. He tries to plead to be released, but the general does not care, and the man is transferred to a tent full of sand and broken bottles next to a river. He tries to act insane and jumps in the river to pretend to drown. No one cares. He avoids a patrol to climb over the fence and escape through nearby school. The kids recognize him, but the teachers don't. They think the man is nice and funny, so they let him escape.

The woman is a local healer, but is wanted by the authorities for feeding the homeless.She tries to escape on a bus. At the Water Palace stop, the bus is inspected, but the woman uses the old trick of getting off the bus to check her luggage to avoid inspection. When she gets back on the bus, her luggage is found and she is arrested, despite trying to outsmart the police. One of my coworkers wants to buy the expensive local tea. Another coworker offers the tea everyone, except one passenger who gets coffee.

The child is laughed at by everyone because he looks like a small version of The Rock's characters from Moana. He grows up to be a healer and is now idolized by the island community. He still looks like The Rock from Moana.

אז סוף סוף יצא לי לבקר במועדון הידוע, אחרי שנים ששמעתי דברים עליו לפה ולשם.

היה... בסדר. אם מתעלמים מכמה גברים בלי חולצה וה2-3 בחורות עם הגרביון גוף מאלי אקספרס, מסיבה כמו כל מסיבה, עם אחלה מוזיקה ודרינקים במחירים מופרזים. המופע שיבארי עם כמה נשים על הבמה הפצפונת היה נחמד לראות, אבל להגיד שחוויתי משהו מיוחד מהמועדון אני לא ממש יכול. גם הקומה התחתונה הייתה די מתחת לציפיות שפיתחתי.

מה שכן, הבת זוג שהייתה איתי עשתה לי את כל הערב. ראיתי צדדים שלה שלא הכרתי קודם, והיא הוציאה כמה כאלה ממני. וגם השאירה סימנים. אונמם יש לי bias, אבל זה נחמד להרגיש שאתה מבלה עם הבחורה הכי לוהטת במועדון.

כבר מת לעשות את זה שוב.

יומן החלומות מעניינים ריק בנתיים, לא יכול לפרסם תמונות, אז זה אומר שצריך לשפוך מהלב, לדבר על הכואב. אבל כשהדברים מסתדרים ואתה במצב רוח טוב, גם זה לא זורם.

אקח את זה כניצחון.

למה כשחוטפים פציעות קטנות, זה תמיד בזמן והמקום הכי לא נוחים שאפשר לחשוב עליהם?

מתחיל לבשל עם הר כלים בדרך? חותכים את העצבע על ההתחלה. תכננת לצאת לריצה? זה הזמן לנקע בקרסול. שלא נדבר כבר על מתי זה זמן טוב לקלקול קיבה.

מה שאני מנסה להגיד בעצם, מי בא לתת לי יד עם הכלים, כי שלי צריכה יום-יומיים להתעושש

On a field trip with a group of people in Japan. Separated from them on the final day, just before we need to take the train to London. In a rush, stumble upon a Harry Potter-themed platform. Ask the ticket-seller if they go to London. They say yes and sell me a ticket.

On the platform, I discover the Harry Potter train does not go to London.

Change of plans, switch to a platform with a bunch of elderly heavy metal fans who are sympathetic that I was sold a bad ticket. Meet the tour guide from my original group. Decide to go to a local museum instead.

ממ, מסתבר שצריך צנוי זהב כדי לשים תמונות בבלוג.

אז דמיינו נוף מגבעה אל אגם מתפרס תחת שמיים כחולים עם נגיעה של עננים, עצים ירוקים בצידי הגבעות שמסביב.

מהמקומות היותר יפים שביקרתי בהם, לשקף את המצב רוח הנוכחי.

אומרים שהדבר הכי גרוע שהיא יכולה לעשות זה להגיד 'לא'. גם אם זה היה נכון, זה מתעלם מכמה הדבר הזה בפני עצמו הוא פאקינג גרוע.

פחד מדחייה זה כנראה הפחד הכי גדול שלי (חוץ מלפגוש דוב בהייק ביער), משהו שאני חי איתו כל החיים. מערכות יחסים פוטנציאליים, חיים מקצועיים, סתם שיחות חולין, יש לזה מגע בהכל. ונכון, מצד אחד זה מדרבן, גורם לך להיות מפוקס מטרה ולעבוד יותר קשה כדי לוודא ולהיות בטוח שתשמע 'כן' כשתנסה. אבל על כל מקרה כזה יש שניים או יותר שאתה לא מנסה בכלל, כי עדיף שלא תנסה. כי אז לא תכשל, לא תשמע 'לא', לא תחווה את הדחייה השוברת הזאת.

והנה אני מוצא את עצמי עם הפחד הזה שוב. ולמרות שכשאני יוצא מהסרטים שבראש שלי אני רואה בבירור שהכל טוב, למרות הסימנים החיוביים, אני מחכה והפחד הזה מחכה איתי. אבל הפעם אני יכול לומר לפחות שאני כן מנסה. אומנם בגלל הנסיבות וטעויות העבר אני לא יכול להיות בטוח, אני לא יכול שלא לנסות. כי הרצון לנסות היה יותר חזק מהפחד.

I'm standing atop a cliff of a giant floating city. It looks like Ancient Greece, except floating kilometers up in the air.I can see the entire Earth. In front of me is a huge flying aircraft carrier that looks like a silver submarine. It's several kilometers long.

Suddenly, I am falling into the water below. It's a vast ocean with no land in sight. I try to swim, but I feel pain in my feet. I stay afloat until I reach a piece of land that looks like a public park. I climb up, and see two crabs have pinched my toes. They let go and there's no pain anymore.

I looks around and see the grave of Miss Elizabeth in the park. Lex Luger shows up, he knocks down the tombstone to open the grave, and puts something inside to pay respects.

I then try to cook a bbq in the park. I have the food ready, but the grill that is usually available isn't there. I look for it, find it a bit further away, being used by other resort customers. I go back inside to the orgy room, but I'm told it's for Japanese customers only.