בעולם שלה

אחרי ששבוע שעבר היה נתק של כמה ימים,

מתוך החלטה משותפת לחשוב על הדברים,

על מה שקרה, קורה ויקרה, ולאיפה ממשיכים מכאן, 

חשבנו, שנינו, והגעגוע הכריע את הכף,

כמו גם ההבנה המשותפת שיש פה משהו טוב.

משהו שמתאים לשנינו, טבעי, זורם, אוהב. 

אני מרגישה שאני במקום הכי טוב שהייתי בו,

הכי חומל, עוטף, אוהב, דואג, מכוון. 

בטח לא מחדשת כלום לאף נשלט/ת,

אבל לי זה חדש. הכל חדש,

ונכנסתי לזה בטבעיות כאילו הייתי שם מאז ומעולם,

בזכות אדוני, שאתמול בלילה כשהתקשיתי להירדם

חשבתי בלב על כל הסיבות לאהוב אותו.

ויש הרבה. בזכות מי ומה שהוא. 

הלכתי לעבודה היום עם כוס מסומן.

הידיעה שאני עושה כל מיני עבודות משרדיות 

ובכוס שלי כתוב בלורד שחור שאני שייכת לו,

גרמה לחיוך זחוח להישאר על הפנים שלי מרבית שעות היום,

וגרמה לי לשמוע ממנו כמה טוב זה עושה לו. 

שומעת ממנו את המילים הכי חמות וטובות שיש,

שומעת הקשבה לרצונות שלי, לגבולות שלי. 

מרגישה שאנחנו עכשיו בשיא של הגאות שלנו,

לא רוצה לחשוב על השפל, 

וכשהוא יגיע, כי זו דרכו, תמיד הוא מגיע,

אני יודעת שאדוני יהיה סבלני כלפיי

וילמד אותי כמו הילדה הקטנה שלא לימדו אותה אף פעם,

שצריך לדבר על הדברים ולהוציא ולא לצבור בבטן. 

אני אוהבת אותך אדוני, אוהבת אותך אהבת אמת. 

מקדישה לך היום את זה בעיבוד קצת שונה

ואם היה לי קצת עצוב
אולי למדתי מזה משהו חשוב
כי בסוף כשזה נגמר
יש סיבה לכל דבר

לבד בתוך כל הטירוף
אני חושב איך שהזמן יכול לעוף
אבל בסוף כשזה נגמר
יש סיבה לכל דבר

אור גדול מאיר הכול
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכול מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר

ואם יכולתי רק לזכור
לכל אחד יש את הדרך לעבור
אבל בסוף כשזה נגמר
יש תשובה לכל דבר

אור גדול מאיר הכול
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכול מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר

כבר לא תקשרנו יממה וחצי. 

אתה לא נשוי, אז זה בטח לא בגלל זה.

תוהה אם זו הדרך שלך לחנך אותי, על השבוע האחרון,

למנוע את עצמך ממני.

לא יודעת כי אין לי כרגע שום דרך לבדוק את זה,

וזה משהו שבהחלט אבדוק כשנתקשר שוב, 

כשאשמע ממך.

כי כזו אני, בודקת. 

אבל זה יקרה רק כשאתה תחליט שאני שומעת ממך.

תמיד בודקת גבולות. שלך ושלי. 

לא כי רוצה להרגיז אותך, רק כי הכל חדש לי. 

בא לי לצעוק. לצרוח. לבכות.

איך מתמודדים עם זה? 

איך נכנסים לרובריקה הזו של מישהי שהיא

באמת מתמסרת. מבינה שזה מקומה.

לריבוע הקטן הזה. 

שלא שואלת שאלות. שלא מעלה תהיות. 

שיודעת רק מה שאתה רוצה שהיא תדע. 

שדואגת אולי קרה לך משהו אבל נשארת עם הדאגה.

החוסר אונים הזה. 

אין לי מקום בריבוע הקטן הזה. 

צפוף ומחניק לי שם. 

קראתי פה לא מעט, שאו שיש לך את זה או שאין לך.

לא ידעתי שיש לי את זה, שיש בי את זה.

ושמחתי כשמצאתי את זה, 

כי פתאום היה נראה לי שמצאתי את המקום הכי טבעי לי.

שיש מישהו שדואג לי, עוטף, מכוון, מקשיב, מחבק,

מעניש כשצריך, לא לשם העונש, אלא לשם החינוך. 

ואם כבר, תמיד חשבתי על עצמי כשולטת בכלל ולא כנשלטת,

אבל זה כבר תהיות לפוסט אחר.

כרגע, כל מה שבא לי זה רק לשמוע ממך. מילה. אות. משהו.

פאק, יושבת דומעת פה, 

לפני יומיים כתבת לי את המשפט הכי עוצמתי

ששמעתי ממך במהלך הזמן הזה שאנחנו בקשר.

רציתי לכתוב לך מי אתה ומה עשית לאדוני? 

אבל כרגיל הגבתי בהתלהבות יתר,

כמו החתלתולה שאני. 

מילה שלך, פססס אחד קטן ואני כבר כדור צמר,

שרק מחכה שאדונו ילטף אותו, יתייחס אליו.

רק תזכור דבר אחד,

ואני יודעת שלא תאהב את זה,

אני יודעת להיות גם חתולת רחוב למודת קרבות,

לשלוף ציפורניים כשצריך. לשרוט. להכאיב בחזרה. 

שבת שלום אדוני, אוהבת אותך. 

מקדישה לך את זה -

כח להמשיך הגעגוע כבר הרגל
הפך ירח לאדום על מה אתה שם מסתכל
הדאגה לך שורפת מבפנים
זוכר לחשת בפניי
יהיו עדיי הכוכבים

בלילות מסתובבת בין קירות
בין חלקים של חלומות עד שתחזור
יפה שלי תראה אותנו אוהבים
הלוואי נאהב כל החיים

חזר לי החיוך

חזרה לי הנשימה הסדירה

שאיפה, נשיפה, שאיפה.

הכל היה מבולגן בימים האחרונים. המון כעס, פגיעה ותסכול שצברתי עליך.

והחלטנו הדדית שעושים איזושהי הפסקה לחשוב על הדברים.

לראות לאן פנינו מועדות מכאן.

שנינו ידענו לאן אנחנו נכנסים, אבל לא ממש כמה עמוק ואיך יתפתח.

אני לפחות לא ידעתי, לא תיארתי לעצמי בכלל שארצה להיכנס.

זה התחיל מסקרנות גרידא אצלי.

והתפתח לזה שהיום אתה האדם הכי קרוב אליי בעולם.

נכנסתי למקום הזה בטבעיות, כאילו מאז ומעולם הייתי שם.

אצלך זה לחלוטין נעשה בטבעיות,

לגלות מי אני ולגרום לי לגלות את עצמי,

לפרוץ את הגבולות שלי, לשמוע את הסודות שלי,

לקלף שכבה ועוד שכבה, לגעת בעומקים,

להביא אותי לקצור פירות בתהליכים המנטאליים שעברתי איתך,

בזמן מאוד קצר ובתהליך מאוד אינטנסיבי.

ואתה תמיד שם לתת מילה טובה וחיבוק כשצריך, או עונש וחינוך כשצריך.

כמו שכתבתי לך פעם, אתה אי של יציבות כשאני מתפרקת.

היום אני יודעת ובטוחה שהמקוםשלך בעולםשלי מאוד ברור לי,

וגם להיפך, שהמקום שלי בעולם שלך הכי ברור לי.

ובלי שום קשר למה שיקרה ומה שיהיה,

אני לנצח אוקיר אותך בלבי.

אני אוהבת אותך הכי שאפשר אדוני,

תודה על המילים הכל כך משמעותיות שנתת לי היום.

תודה שזכיתי לאהוב. אותך.

חדשה פה. יום וחצי בקושי. 

קיבלתי המון פניות בנוסח ברוכה הבאה, 

קבלת פנים מלבבת, או שלא? 

כבר קיבלתי גם כמה הודעות מכאלה שמוכנים 

להיות מובילי הדרך פה, מורי הנבוכים, מקל ההליכה, אבן הפינה.

קיבלתי גם אזהרות לפקוח עיניים, לנקוט משנה זהירות, שועלים וזאבים אורבים בכל פינה.

בינתיים הספקתי להתרשם מכמה כותבים וכותבות מוכשרים ביותר בבלוגים, אוהבת את זה, מכורה למילים.

הולכת לאסוף לי כמה מכם אליי למועדפים.