תשאירי לי מקום לחבק אותך

אולי לנצח אצטרך לחיות חיים בינוניים בבתים בינוניים בערים בינוניות. לכל אחד יש ירושלים ושלי דוקרת כמו סכינים בעומק הלב, כמו ידיים כבולות, כמו ערימה של כביסה מלוכלכת. לא אכלתי אבוקדו כבר חודשיים ואני לא מצליחה להרים את עצמי מהרצפה המאובקת ומהחלון הגדול וממלונות נידחים במרכזי תעשייה. אולי אני שוכחת לזכור שהממוצעיות הזאת היא כל מה שנשאר לי ואף אחד לא יאהב אותי אף פעם. (תשתקי ותמצצי).

(לאף אחד כבר אין כוח לשמוע על כל הכאב הזה. מזל שעדיין יש לך ציצים)

(כל יום מחדש אני מענישה את עצמי על זה שהרגתי אותך)