לפני 4 שנים. 13 ביולי 2020 בשעה 7:28
אני שואבת נחמה מעוותת מהמחשבה שאם היית פוגש אותי היום ברחוב, לא היית מזהה אותי. אני לא הייתי מזהה אותך. בעצם, גם אותי אני כבר לא מזהה.
באמצע הלילה התעוררתי שטופת זיעה אל תוך מיטת חדר מלון לבנה ומתוחה עם ארבעה גפיים כבולים לזיכרון בקורי עכביש קטנים. אחר כך אולי חלמתי את המציאות הזאת. אולי בעצם כלום לא השתנה.
