תשאירי לי מקום לחבק אותך

כשאנחנו מזדיינים הוא אומר שאני יפה. קודם הוא מסתכל עלי מורידה בבעיטה את הפיג'מה, מפוספסת כמו זברה ומדיפה ריח מעופש קל, של בגד שאיתך כבר שנים וישן בכל הבתים שלך (בפנימייה ובלפני צבא ובשירות ובלימודים). אחר כך הוא תופס את הישבן שלי, שעטוף בתחתונים ורודים ואווריריים וגדולים, כאלו שאי אפשר ללבוש עם מכנסיים צמודים כי אז רואים את כל הפסים. ובסוף הוא נוגע בי מלמעלה ועד למטה וגם בצד השני ואומר שאני יפה. אומר שאני יפה ומוסיף, "שלי". באמצע הלילה התעוררתי וחיפשתי אויר ומתוך שינה היד שלו תפסה את שלי ונשמתי עמוק ולא שמעתי כלום חוץ מאת הלב שלי פועם דרך האוזניים. אבל כשהזדיינו הוא אמר שאני יפה וליטף לי את הלחי ואני בכיתי כי לכל מי שאני אוהבת אני עושה רע. והוא אמר שאני עושה רק טוב כשלשתי לו את הלחם מהכוסמין וניסיתי לערבב את השמרים בלי מיקסר והכל השפריץ על המטבח וניקיתי בסמרטוט. ואת התנור שכחתי לכוון ויצא לי תפוח וזהוב מלמעלה ושרוף מלמטה והוא אכל הכל ואמר שהכי טעים זה כששרוף וטבלנו את השחור הזה ברוטב שנשאר מהסלט של העגבניות והפלפל. הפה שלנו שרף והוא צחק עלי שאני אדומה. אני אדומה כשאני נבוכה וכשאני שותה אז אני שותה כשאני נבוכה. האדום של הבושה מתערבב באדום של האלכוהול ואני מתנדנדת מצד לצד והוא מחזיק אותי כל הדרך הביתה עד שאני נרדמת על הספה והוא רואה אולפן שישי. לפני השינה הוא הקריא לי סיפור על פרפר שאיבד את הנקודה, ושאל אם זה גורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה. וזה גורם לי להרגיש אהובה ולפעמים אני בוכה מרוב שאני שמחה.