תשאירי לי מקום לחבק אותך

גדול הוא האומץ לחכות

גָּדוֹל הוּא הָאֹמֶץ לְחַכּוֹת

מִן הָאֹמֶץ לִשְׁפֹּךְ אֶת הַלֵּב.

בִּכְאֵב אֶפְשָׁר לִשְׁבּוֹת לֵב

אֲנָשִׁים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם מְחַכִּים:

כָּאן אַתָּה לְבַד. אַתָּה תּוֹלֶה תְּמוּנָה

עַל הַקִּיר, מְיַשֵּׁר מַרְבָד, מַקְשִׁיב לִצְעָדִים,

חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה אֻמְלָל, זוֹכֵר מִיָּד שֶׁאֵין זֶה גּוֹרָל

מְיֻחָד לְךָ. אֲבָל קוֹרֵעַ מִכְתָּב לִגְּזָרִים, נִזְהַר.

כָּאן אַתָּה בִּרְשׁוּתְךָ לְגַמְרֵי: שְׁפֹט

אֶת עַצְמְךָ, אִם הֶכְרֵחַ הוּא, אַךְ זְכֹר: גַּם זֶה אֵינוֹ הָעִקָּר.

נתן זך