אני מתעוררת מחלום נוסף על אחרים. בחלום ישבתי במושב האחורי במכונית שטוחה, ומלפנים היו שניים, חברים שלי. שלא הכרתי. אבל הם היו גברים, וגבוהים, ודיברו בקולות של יודעי דבר. ואני ישבתי מאחור בנעליים סגורות וחולצת פיג'מה, עם שיער אסוף ובלי משקפיים, וסיפרתי להם על כל הגברים שהיו לי לפניהם. וחלק מהשמות המצאתי והיו נכונים רק לעולם החלום, וחלק היו שמות אמיתיים, שפעם הכרתי, ושכחתי כבר איך ומתי הידיים שלהם נגעו בשלי. ובחלום זה היה נעים להיזכר שפעם הייתה גרסה אחרת שלי, שעשתה את כל הדברים שאסור ואחר כך הייתה חוזרת לישון לבד. ואני לא יודעת אם אני מתגעגעת לזה, ואני לא יודעת אם יש בכלל מה לעשות אם אני מתגעגעת לזה. זה או החיים שלי עכשיו, או החיים שלי מפעם. והאחד מבטל את השני והשני מאיים על האחד.
אחר כך קמתי בבהלה אבל בלב צבוט ושמעתי את השיר שבאמת גורם לי לחשוב על דברים ובכיתי קצת והתלבשתי והלכתי ללמוד פילוסופיה (גם שם אין את התשובות אבל אולי אני לא צריכה לחפש אותן יותר).
