לפני 6 שנים. 15 במרץ 2018 בשעה 12:19
מוזר לי לכתוב כשאני שמחה. אני מרגישה כאילו רובה המוחלט של התכלית שלי (לפחות 75%) היא עצובה ונוּגה. כאילו אין לי שום דבר להגיד כשהכל בסדר.
--
תל אביב טובה אלי. בשלושת הימים האחרונים הספקתי פחות משרציתי אבל יותר משציפיתי. אני נהנית לשבת בחוף ירושלים כשקצת קר ולהנות מהעובדה שהיונים לא מפחדות ממני. אני קוראת הגות פמיניסטית שהוא קנה לי לפגישה הראשונה שלנו ועונדת את העגילים שהוא צרף עבורי ומרגישה שלווה. שכחתי שהים יכול להיות גם מקום מפלט ומחבוא, ולא רק מקום שבו את מנסה להחביא את הגוף שלך.
--
אני נהנית להיות לבד. נראה לי שאני אוהבת את זה.
