תשאירי לי מקום לחבק אותך

הלב השבור שלי (מה זה שבור. מרוסק, מנופץ, מפוֹרר לחתיכות קטנות של זכוכית וקוורץ) דופק מהר מדי עד שהפה שלי מתמלא בטעם של דם וגעגוע.

בחלומות שלי אני הולכת ימים ושבועות וחודשים ומנסה למצוא אותך בתוך מדבר גדול וסגול. מסביבי אין כלום מלבד ג'ונגל המחשבות שלי. אני רצה יחד איתן עד שאנחנו מגיעות לקצה, ובלי לחשוב פעמיים אנחנו קופצות אל הים הירוק שמתחתינו. בארבע לפנות בוקר אני מתעוררת שטופת זיעה (או דמעות?). ביד אחת הדובי שלי, ביד השנייה הזיכרון שלך שחומק ונעלם ממני כמו עשן של סיגריה.

(מה חשוב כל היתר. לא ליפול)