תשאירי לי מקום לחבק אותך

הלוואי שהייתי רזה ונמוכה וגמישה והייתי יכולה להתקפל כמו הסיניות ההן בתכניות הדוקומנטריות שמשודרות בארבע בלילה. הייתי מתקפלת לקופסה קטנטנה ואז דוחפת את עצמי למגירה שמתחת למיטה עד שמישהו היה בא להציל אותי מהחושך והאבק והעצמי. קטנה כמו בוטן ועטופה כמו סוכריה.

אני לא יודעת למה כלום לא מסתדר לי, אולי לא כולם מסוגלים. לפעמים אני מפחדת שאלו החיים היחידים שמחכים לי.

(איך פעם זה היה פשוט, לשיר לחיות ולא למות.)