לפני 6 שנים. 18 באוקטובר 2018 בשעה 16:33
אני מנסה לשכנע את עצמי, יום יום, שיש בי יותר מזה. שאני טובה בזכות עצמי וגם אם הישבן שלי היה פחות נהדר (והוא נהדר) עדיין היה מי שאכפת לו ממני. אם אני אשחרר את כל זה אולי החיים שלי יהיו שלווים יותר. הלב שלי עייף מהעמדת הפנים שיש בי תוכן כלשהו, והמוח לא מסוגל יותר לדחות זוג ידיים גבשושיות שחודרות ומפרות את האיזון הנקי של ההתנזרות. אם הייתי בתולה זה לא היה קורה.
#לא_התלוננתי כי אף אחד, אף פעם, לא לימד אותי שמותר לי.
לבד לא טוב, והביחד מלווה בריח של וויד וזרע, שמערבל לי את הבטן וגורם לי לחשוב על כל מי שאי פעם אמר שאני שווה משהו.
אז איך שלא תראה את זה, אין לך ברירה
