איך יודעים שהגיע החורף. השביל בכניסה לבית מלא בחלזונות גדולים עם קונכיות צבעוניות ועלים רטובים עפים לי על הפרצוף כשאני יוצאת לטייל. אני קוטפת לי פרחים מהגינה הציבורית ושוכחת אותם על המדרכה, עזובים וסחוטים במים. על העץ שלנו יש כבר מלא קלמנטינות ואני אוכלת את כולן ומבקשת מאימא שתוריד לי את הלבן שמסתיר את הפלחים הכתומים והשמנים. המיץ זולג לי מהאצבעות לכל האורך עד המרפק ואני נושמת אוויר מלא בגשם טעמים שלמים אחר כך עדיין מריחה מהקליפה שלהן. מתוקה וחורפית וקצת מרירה, שנשארת על הידיים גם אחרי חמישים מקלחות. פעם הייתי הולכת ברחוב ומשבים קטנים של הבושם שלך היו עפים עלי מגברים שונים ברחוב. אני זוכרת שברכבת הקלה, כמה ימים אחרי שעזבת, נמחץ אלי בחור עם הריח שלך ואני זלגתי דמעות כל הדרך מהעירייה אל התחנה המרכזית. אתמול ריחרחתי את כל הבשמים בסופר פארם ולא הצלחתי להיזכר בשלך והכל התפרק לי בין האצבעות. כשהגשם יגיע במלוא העוצמה שלו אני אלך לבקר אותך עם המכתב שכתבתי מיד אחרי ואבנים נוצצות בוורוד והמון אהבה. אני אשיר לך שירים ואשב על ידך ואחבק חזק את הסלע שיושב מעליך. מה עושים לו שהוא יישאר.
אתה בא והולך אלי