לפני 5 שנים. 5 ביוני 2019 בשעה 12:14
האוויר בירושלים קריר וצלול ואני נושמת לתוכי עיר של התחדשות והרים ואכזבה. תל אביב לחה וחמה ויושבת לי מעל הכתפיים בשכבה של זיעה קרה וגעגוע. זו העיר של כל התקוות שלי: כל מה שהייתי פעם, כל מה שיכולתי להיות. הנוסטלגיה שלי היא כמו שוקולד עם שמונים-אחוז-מוצקי-קקאו. מרירה, אבל עדיין שוקולד. הלב שלי קורא לי לשבת על החול בים ולשתות תה קר בזמן שהגוף שלי נח בדירה ירושלמית מאובקת וקדושה.
יכולתי לעשות כאן הקבלה נעימה וספרותית בין ירושלים לתל אביב, בין וניל לבדסמ. בין קודש לחול ובין אור לחושך. לפעמים אני יושבת בחדר שלי ולא מאמינה לכל זה.
