לפני 3 שנים. 10 ביולי 2020 בשעה 16:45
בהמשך לפוסט הקודם,
חוזר הביתה,
לפני ארוחת השבת.
"כרגיל", חברי רצה לספר מה עובר עליו,
ולקבל ממני אוזן קשבת ועיצה טובה.
יושב מאזין לדבריו,
חש מצוקה,
יודע מה אני הייתי רוצה לקבל מחבר,
אמפטיה, הבנה, הכלה, חוסר שיפוטיות,
מילה טובה, עידוד ו- עצה טובה.
אני מקשיב..מנתח בראש..
נותן לו לשפוך הכל,
לאחר שמסיים,
אני חוזר במילים שלי על דבריו,
שיבין שבאמת הייתי קשוב,
בהמשך מציע עצותיי,
עיניו אורו,
זה כה מרגש אותי...
מקווה שסייעתי...
בחוזרי הביתה אני מהרהר,
הלוואי היה לי חבר שיכולתי כך להיפתח מולו...
אני כנראה אוותר לבדי...
על גחוני...