זה יתכן ? זה אפשרי ?

אתם יודעים איך זה,

או שלא,

בכל מקרה אצלי,

שיוצא מהבית - שם "מסכה",

איך אבי לימד אותי, ובצדק,

בחוץ - אף אחד לא מעניין אותו הבעיות שלך,

ומאז הפנמתי וכך פועל.

תמיד מחייך, תמיד מתעניין מצבו של האחר, תמיד עוזר במילה טובה, עידוד ואף מעבר.

והנה הערב, בתיזמון מדהים אחרי שכתבתי הפוסט הקודם,

פוגש חבר טוב באירוע, והוא "מתענין" בשלומי, במצבי,

מחמיא לי איך תמיד אני מתוקתק, לבוש טיפ-טופ, מחייך,

ושאל אותי - תגיד לי, אתה, איך אתה נראה מיליון דולר, איך תמיד הכל טוב אצלך,

ואני, לאחר הפוסט מחליט אולי קצת לשחרר,

מתחיל לומר לו - "עזוב, אל תסתכל בקנקן, תסתכל בתוכו"

הוא מרצין פניו - "קרה משהו ?",

ואני עונה לו - "אחי, לא הכל זה כמו שזה נראה, לא כל הנוצץ - זהב",

והוא צוחק ועונה לי - "...נו, באמת הבהלת אותי, חשבתי שכבר קרה לך משהו....",

ואני מהרהר ביני לבין עצמי ועונה לו - ""צודק, לא קרה כלום...".

אני מחייך חיוך רחב...ובתוכי כל הקרביים שלי מתהפכים בי...

 
תהיו אמפטיים אנשים...לא כל אחד יודע לאותת על סימני מצוקה,

עזבו אותי, אני לא מענין...

יודעים, דווקא האנשים החזקים - נשברים...

האנשים הגמישים...שורדים...