לפני 5 שנים. 29 באוקטובר 2018 בשעה 9:53
פתאום יש איזה טריגר שמפיל אותי...
זה יכול להיות דבר מה שנאמר,
או נכתב,
ללא קשר אלי...
אני כה זקוק למילה הטובה,
לזכות בהערכה,
מוכן לעיתים לעבוד וליעץ ללא תמורה,
העיקר לקבל ההכרה,
המילת תודה...
מבין שאין לי כאן (ובכלל) עתיד...
פורש ידי, נותן (מ)עצמי,
הייתי רוצה תהיה גבירה שתיקח עלי המושכות,
שתחזיק את הרצועה בידיה האמונות,
שאחוש שהגעתי למנוחה ולנחלה...
אני כעת לבד במשרדי...קולר לצווארי...והרצועה...באויר...מיותמת...
סוטה שכמותי...