לפני 5 שנים. 28 בדצמבר 2018 בשעה 14:41
שבוע מטורף הרחיק אותי מכאן,
עבודה מאומצת סביב השעון,
אשר אינה משקיטה המחשבות,
אך לא מוצא זמן להעלותן כאן.
והצהריים לקחתי הרכב,
עשיתי סיבוב,
ואז ראיתיה, צעירה,
עם רכבה בשול הכביש,
נראתה חסרת אונים,
האטתי ועצרתי לידה,
רואה פניה הלחוצים,
מברר מה הבעיה...פאנצ'ר.
עוצר את רכבי,
מתקרב לרכב שלה,
מבחין בשני ילדים קטנים בתוכו,
מורה לה להוציאם ולעמוד מעבר לגדר ההפרדה.
מחליף את הצמיג,
מסביר לה שאין מספיק אויר,
שתיסע אחרי לתחנת הדלק אמלא לה.
נוסעים, מגיעים, ממלא,
היא לא מפסיקה להודות לי,
מציעה לי כסף..דוחה הצעתה בנימוס,
ואז היא שואלת:
"מדוע טרחת כ"כ בשבילי ?",
מחייך אליה:
"אני נהנה לעשות טוב לאנשים, סעי בזהירות ושבת שלום". .
והמשכתי לדרכי...
יודע על בשרי כמה אתה מיחל שמישהו יעזור לך, לכן, מתי והיכן שיכול - תמיד עוזר...
הלוואי ותמיד אהיה בצד הנותן...