לפני 5 שנים. 28 בדצמבר 2018 בשעה 19:10
בהמשך לפוסט הקודם...
יושב לארוחת שבת,
כל הגרעין המשפחתי הקרוב מסב אל השולחן,
אני עורך את הקידוש,
מסתכל על משפחתי - אשתי, ילדיי,
זה בכלל לא מובן מאליו.
בהיותי קטן, צעיר, מתבגר,
לא זכיתי לחיבוק, לחיזוק,
נזרקו לעברי אפילו משפטים: מי תרצה להתחתן עמך...
אז כן, גדלתי ב"סביבה עוינת" במקצת,
ולכן כנראה יצאתי לא כל-כך נורמלי,
אבל, עם כל זאת,
מסתכל על משפחתי,
גאה בה,
גאה שהצלחתי, למרות הכל.
וחרטתי על דגלי לסייע ככל יכולתי...
מודה על כל מה שיש לי...וזה כלל לא מעט...
שבת שלום (א)נשים...