זה יתכן ? זה אפשרי ?

קורא את הפוסטים שכתבתי אתמול,

ושאלתה של הגברת מאתמול: "מדוע טרחת כ"כ בשבילי ?",

אינה מרפה ממני.

באמת מדוע ? אישה זרה, לא פגשתיה מעולם וסביר שגם לא ניפגש שוב בעתיד,

ובכל זאת, חשתי צורך לסייע לה,

ולא עזבתיה עד שהשלמתי משימתי,

ומדוע ?

אני חושב שאני מלא כמיהה לחוש הערכה,

לחוש מוערך,

לחוש שיש בי צורך,

לחוש שאני לא "שקוף",

יש לי בנפש פצע...בור...שלא בטוח אם אי פעם יתמלא,

אבל, רוצה לחוש חיוני עבור מישהי,

לחוש שאני יכול לסייע לה,

וכמו שכתבתי לא פעם,

לא, איני מחפש "זיון",

מחפש הרבה מעבר...

מזל שיכול לכתוב זאת במקום כלשהו,

כי לא יכול לדבר על זה,

וגם לא לחוות זאת...