התחלתי את יומי בישיבה בבית הקפה,
מלצרית חיננית פונה אלי - "אדוני, מה תרצה להזמין ?",
חושב לעצמי...אני ? אדוני ?
מתבונן עליה, מחייך,
"אני לא אדוני, ואשמח להפוך גדול",
מתבונן על הנוף החולף בשדירה שמולי,
ואז אישה מצודדת פונה לעברי,
"אתה בטח לא זוכר אותי",
מסתכל עליה, מנסה להבין למה היא רומזת 😀
האם סודי התגלה ?
משיב לה בנימוס - "אהה, צר לי, אל תעלבי, יודעת הגיל וזה...אך איני זוכר",
והיא משיבה לי - "הייתי סטודנטית שלך",
מיד עיני אורו,
"וואא, באמת ? איזה יופי ומה מעשייך כעת ?",
אסרטיבית שכמותה, היא מתישבת מולי ומספרת לי היכן עובדת בימים אלו,
אני מקשיב ומפרגן.
לבסוף היא אומרת לי - "תדע, כל כך אהבתי להיות נוכחת בהרצאותיך"...
ולבסוף שואלת - "אני צריכה להיוועץ בך, בקשר לתחום עיסוקך, כמובן"...ומחייכת,
אני עוקצני כהרגלי - "יקירתי, לא היית צריכה לפרגן לי כך...הייתי מסייע לך בכל מקרה",
היא לא פראיירית - "אני באמת התכוונתי...שלא תחשוב"...
מחייך אליה ומוסר לה את כרטיס הביקור שלי - "הכל בסדר...תתקשרי מתי שתרצי, לכבוד הוא לי..."...
כתמיד אוהב לעזור,
אפילו כאן באתר - יצא לי לעזור...
אם היתה יודעת "באמת" מי אני...