לפני 5 שנים. 29 בספטמבר 2019 בשעה 13:58
"מה את רוצה מתנה לחג?"
"אומץ. חוסר פחד."
"קיבלת."
"תודה. עכשיו אני יכולה סוף סוף להתאבד."
ללא שם.
אין סדר כרונולוגי בפוסטים. כותבת מה שעולה לי במוח באותו רגע. או מה שמציק לי. בוער בי. או סתם היה לי משעמם. נזכרת במשהו מהעבר. אין פואנטה. אין תהליך. אין מטרה. מקום להוציא מחשבות או חוויות נטו.לפני 5 שנים. 28 בספטמבר 2019 בשעה 22:01
יש עוד איזושהי דרך שאתה רוצה להשפיל אותי? או שהספיק לך?
נראה שלא.
כי אתה חושב שאני חזקה הרי. אני לא. לא ככה. לא איתך.
כי אתה חושב שאני מזוכיסטית. אני לא. לא בזה.
מעניין לאיזה שפל תגיע כדי לבדוק עד כמה.
מתי תעצור.
מתי תבין.
לפני 5 שנים. 28 בספטמבר 2019 בשעה 18:38
"תסמסי לי עוד 3 שעות."
"כדי לוודא שלא שכחת ממני?"
"בדיוק."
"אסמס."
סמרטוט.
לפני 5 שנים. 28 בספטמבר 2019 בשעה 12:38
זה באמת עובד למישהו? אצלי זה לא עובד. לא משנה מה אני מנסה לעשות בשביל זה. אני פשוט מפסיקה באמצע ובוכה. גם בזמן נהיגה. גם כשגררו אותי לבילוי הסחת דעת. אני בוכה ברחוב, בכל מקום. אני לא מצליחה לקרוא ספר או לראות סרט. לא מצליחה להתרכז בכלום. זה פשוט לא עובד, ההסחת דעת הזאת. טישו, מישהו?
לפני 5 שנים. 27 בספטמבר 2019 בשעה 17:15
שאלת אם הייתי בסדנא. טנטרה התכוונת.
כן, פעם אחת, מזמן. סיפרתי לך. שכחת כנראה.
אני לא צריכה סדנא. כמו שלא הייתי צריכה הסברים כשהסתובבת אליי עם התחת.
התפלאת אחר כך. לא האמנת שאף פעם לא עשיתי את זה. כמו שהתפלאתי מהגמירות שלך.
זה פשוט זה. זה נכון. זה טבעי. זה אמיתי. ככה זה צריך להיות.
זאת לא התעסקות ולא עבודה. זה לא קשה. זה לא מאמץ.
זה חשק ותשוקה וצורך. ריקוד ושיר. תשובה לשאלה. תרופה. מדיטציה. אהבה. רגש.
זה הכל.
אולי מתישהו תבין. אולי לא. אני לא צריכה סדנא.
לפני 5 שנים. 26 בספטמבר 2019 בשעה 15:21
אולי לא רק פה? סיסמא, Google translate וזה.
אחרת אין לי הסבר אחר למה שהיה אתמול.
בינתיים. אחר כך אולי יהיה. זה תמיד בא לי אחר כך.
הלוואי ויכולתי פשוט לשאול.
לפני 5 שנים. 25 בספטמבר 2019 בשעה 8:47
כשהבת שלך מתמזמזת עם החבר שלה בסלון, עוד רגע הם מזדיינים להם שם.
לא הייתם עוד אתמול ביישנים שקטים, שניכם?
כשאמרתי שהבית לרשותכם, תעשו מה שבא לכם, לא התכוונתי שאהיה תקועה בחדר ומתה לפיפי.
צריך לקנות סיר. שיהיה בחדר. לכל מקרה.
לפני 5 שנים. 24 בספטמבר 2019 בשעה 18:47
"כל הכבוד, מאמי. כמעט שעה בלי הפסקות ובלי לנשום פינקת אותי. איך לא התעייפת?"
"אולי התעייפתי. אבל נהניתי יותר. הגניחות שלך שוות כל רגע של זה. זה תענוג בפני עצמו."
"אני רוצה את אצבעות הקסם שלך."
"אין לי כוח לזה עכשיו."
"לא בא לי להתחיל להתעסק עם זה עכשיו."
"מאמי, מה קרה? למה את עצובה?"
לפני 5 שנים. 24 בספטמבר 2019 בשעה 18:36
"את יפה וכוסית ומזדיינת טוב. את יכולה להשיג לך כל גבר בקלות."
"אני לא רוצה כל גבר. אני לא רוצה להשיג. אני רוצה אותו. אני רוצה שהוא ירצה אותי ויאהב אותי כמו שאני רוצה ואוהבת אותו."
"אבל הוא מניאק. הוא מתייחס אלייך חרא."
"אולי. ואולי אני החרא.לעולם לא אדע באמת."
"את חייבת להפסיק עם זה. זה לא עושה לך טוב."
"חייבת? למה? מה זה יעזור? שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. אז מה זה משנה? אולי אצליח לחזור לקונכייה שלי שהייתי בה לפני שהוא בא. אולי לא. זה לא באמת משנה. לא באמת אכפת לי. אין טעם לכלום. זה מה יש."
"מי את? אני הכרתי מישהי אחרת. זאת לא את. את לא רצית זוגיות. את נהנית מהחיים והיה לך כיף. הייתכן שאת רוצה זוגיות?"
"אני לא רוצה זוגיות. אני רוצה אותו. ומה שזה לא יהיה איתו. אתה רוצה לקרוא לזה זוגיות? שיהיה."
לפני 5 שנים. 22 בספטמבר 2019 בשעה 19:43
אני צריכה כל מיני דברים. דברים שאני אף פעם לא מצליחה להשיג.
אני צריכה להבין. להבין דברים שאני אף פעם לא מצליחה להבין.
אני צריכה להשלים. עם זה שככה זה ישאר לתמיד. לא אשיג ולא אבין.