ללא שם.

...חם היום. ממש חם. איזו הפתעה, אה? עוד לא היה כזה חום בארץ. אף פעם. 

יש עוד הפתעה...גם מחר יהיה חם. כל הקיץ יהיה חם. גם אחרי הקיץ...עדיין יהיה חם.

לא יאומן החום הזה במדינה הזאת...כל שנה בא בהפתעה מוחלטת ככה. מה הוא חושב לעצמו, אה? 

גם קור. כל שנה מחדש הפתעה. 

מדינת ההפתעות.

אני אוהבת תקשורת בלתי מילולית. אנשים נוטים לתת יותר מדי ערך למילים. הרבה יותר מדי. אולי זה בגלל שאני לא כל כך טובה עם מילים. קשה לי לבטא את המחשבות שלי. ויש הרבה מהן שם, למעלה. זה גם גורם לי לתהות...איך אנחנו חושבים באמת? באיזה מנגנון? הרי אם אני לא מוצאת מילים לבטא את המחשבות...מה זה המחשבות אם לא מילים? מסובך...

נדיר שאני מוצאת מילים לבטא את המחשבות כמו שהן. לכן לרב אני לא מובנת. או מובנת לא כמו שהתכוונתי. 

אני אוהבת כשמבינים אותי בלי מילים. מבינים נכון הכוונה ולא מגיעים למסקנות כלשהן רחוקות מהאמת.  מאוד מעריכה את זה. נדיר גם שזה קורה. בעצם, קרה אולי עם כמה אנשים. 

אחד מהם אני מכירה כמה שנים. הכרות בסיסית לגמרי. יצא לנו לנהל שיחות קצרות אולי פעמיים. למרות כל זה...הבן אדם קלט את הראש שלי כל כך טוב ונכון. איך אני יודעת את זה? משפט אחד שהוא אמר עליי למישהו. בול קליעה. מה שרק הוכיח לי עוד יותר עד כמה מילים יכולות להיות מיותרות. 

הוא גם כזה...אני מסתכלת עליו הרבה מהצד ורואה איך הוא מתקשר עם אנשים עם מינימום מלל והרבה שפת גוף ומבטים...כמה שהוא טוב בזה. תענוג לראות. 

אני אוהבת תקשורת בלתי מילולית. אני אוהבת לראות בן אדם מולי ולא מסך עם תמונה קטנה בצד והתכתבות אינסופית חסרת טעם. חסרת טעם מבחינתי כמובן. כי זה לא משנה כמה אני אתכתב איתך, עד שאני לא אראה אותך במציאות, לא אחליף איתך מבט, לא אראה את שפת הגוף שלך, התנהגות שלך...לא אדע אם אני רוצה להכיר אותך באמת, לדבר איתך, להעביר זמן איתך לא משנה במה...ים, סרט, אוכל, זיון, כל דבר. 

מסובך, כן. אני יודעת את כל הסיבות למה. גם לי חשוב מראה. אפילו חשוב מאוד. גם אני פוסלת על הרבה דברים. גם הזמן שלי יקר ואין לי הרבה פנוי. גם הזמינות שלי בעייתית. גם וגם וגם. 

ועדיין...תקשורת בלתי מילולית של דקות חשובה לי יותר ואומרת לי יותר משעות וימים ויותר של התכתבות. 

לכן אני ישירה...תפסת את תשומת ליבי? אני תפסתי את תשומת ליבך? בוא ניפגש. לא, לא דייט. יש מלא אפשרויות להיפגש בלי לקרוא לזה דייט. תוך כדי אפשר כבר להחליט מה זה יהיה. או לא יהיה. בכל מקרה, אולי נזכה לאדם חדש בחיינו. ואולי זה יהיה ממש טוב ומוסיף.

מסובך, כן. וחופר. אני יודעת. פתאום מצאתי מלא מילים. 

תכל'ס...זה היה מכוון לאנשים ספציפיים בהתחלה...אבל תוך כדי הכתיבה זה השתנה. ועוד פעם השתנה. בסופו של דבר יצאו הרבה מחשבות. והרבה מילים. מיותרות, כרגיל. 

מסתבר שאיזור הנוחות שלי דורש מרב האנשים דווקא לצאת מאיזור הנוחות שלהם. 

זה מסביר הרבה. 

בדיחות לא מצחיקות. שיחות ריקות מתוכן. היי. ביי. אוננות מקלדת. פחדנות. דרישות. תחרויות. שקרים. חוסר עמוד שדרה. טענות. משחקים מטופשים. עצלנות. משחקי מילים. למי יש גדול יותר. למה. כמה. איפה. מתי. איך. בזבוז זמן. זלזול. מה אם. מה אם לא. מה אם כן. אבל. התעלמות. רוצה. כן. לא רוצה. לא. לסבך דברים פשוטים.  חלאס. נמאס. זדיינו. 

תלטף לי את השיער. שב לידי ותלטף לי את השיער. וצוואר. וגב. וידיים. וכוס.

ותנשק לי את הצוואר. לאט.

אחר כך אפשר זין. בתוך הכוס. לאט. ומהר. ולאט. וחיבוק. זין וחיבוק.

אבל קודם שב לידי ותלטף לי את השיער. את הראש. וצוואר. וגב. וידיים. וכוס. 

איך אני יודעת? 

אני חולה במיטה.

אני תמיד חוטפת את זה כשנגמר החורף, אחרונה מכולם ותמיד כשיש לי סופ"ש פנוי, ללא משמרות.

נאחס, כן. אבל זאת תחזית מזג האוויר הכי טובה 😁

"ילדים קטנים-צרות קטנות, ילדים גדולים-צרות גדולות".

לקח לי הרבה שנים להבין את המשמעות האמיתית של המשפט הזה.

אווו, כמה תמימה הייתי. על הכל חשבתי. על גיל ההתבגרות שיבוא והצרות שלו. על כל מיני דברים נוספים. 

עבר חלק. בלי שום צרות. אמהות קנאו בי.

אז עבר...אבל...

על דבר אחד לא חשבתי...אי אפשר להזדיין בבית מתי שבא לך ואיך שבא לך 🤦‍♀️ אי אפשר להזדיין בבית בכללי ☹️

הצילו 😢

התמונה הזאת הזכירה לי פגישה עם מישהו מכאן. הוא בגילי. חושב שנראה מעולה. הרגשתי שנפגשתי עם סבא שלי. 

אני רוצה פרחים. אוי, שכחתי...זרקתי את האגרטל לפח עוד ביום הולדת. אז אני רוצה המבורגר. אבל אני צריכה להתארגן לעבודה. אז אני פשוט אדפוק ראש בקיר. ואלך לעבודה. שם אני אני אשכח מכל הרצונות שלי, חוץ מאחד...לברוח מהמקום הזה ולא לחזור. אולי אני באמת פשוט אברח? על מה דיברתי? אה...פרחים. והמבורגר. טוב, עבודה מחכה לי. ראש בקיר, נו. 

כשיש לי משמרת בשבת בבוקר ואני נוסעת בשעה שש וחצי בכביש ריק, במקום לפנות ימינה לעבודה, בא לי פשוט להמשיך ישר ולנסוע ולנסוע. לא משנה לאן. 

בא לי טיול שבת בוקר. אבל אני לוקחת נשימה עמוקה ופונה ימינה לעבודה. ושוכחת מזה בחמש דקות הראשונות של המשמרת.

עד משמרת שבת בוקר הבאה.

בא לי טיול שבת בוקר.