נתתי לזה אחוז אחד. הרי אני תמיד נותנת הזדמנות. חשבתי על זה מכל כיוון. אני תמיד עושה את זה. לא, זה לא האחוז הזה. זאת לא טעות. לא חשבת שבאמת יהיה כפי שכתבת לי. "בלי טרטור. רק כייף". ידעת בדיוק מה יהיה. ידעת בדיוק מה אתה עושה.
אם האחוז האחד הזה היה נכון, היית מבקש סליחה. גם זה בספק, אבל לפחות היית עושה את עצמך. כרגיל. ואני הייתי "אוכלת" את זה. כרגיל.
אבל לא נראה לך שמשהו פה לא תקין. במקום סליחה קיבלתי שאלה. השאלה הזאת בסופו של דבר הביאה אותי לתשובה הסופית.
אתה רוצה שאני אתמקד בעובדות ואתעלם מרגשות. אולי יבוא יום וזה יקרה. זה כמעט קרה. אתמול. רציתי לפעול לפי עובדות. לא עשיתי את זה. מכל מיני סיבות. גם מרגשות. בשבילך. לטובתך. ברגע שאני אפעל רק לפי עובדות...זה לא ימצא חן בעינייך. עדיף לך שאשאר עם רגשות. לטובתך. בשבילך. זה לא איום. זה ציון עובדה. עובדה מאוד עצובה.
יש הרבה עצוב בסיפור הזה. הכי עצוב זה שאף פעם לא תבין כלום. פה אני לא משאירה אפילו אחוז אחד. עצוב.