הרי אם היית ישיר. אמיתי. אם היית פשוט מבקש. אם היית אומר שאתה צריך עזרה. ככה, פשוט. בלי מניפולוציות. בלי משחקים. הייתי עושה את זה בשמחה. הייתי מעבירה את הזמן הזה בצורה אחרת. לא הייתי לוקחת את זה קשה. לא הייתי מתחרפנת. לא הבנת למה באמת התחרפנתי. כרגיל. הכל כרגיל.
אבל לא יכולת. לא יכולת בצורה ישירה, פשוטה ואמיתית. כי אתה לא יכול להתנהל ככה בכלום. זה נגד הטבע שלך. אני יודעת את זה ובכל זאת נופלת לפח הזה כל פעם מחדש. וגם כי הייתה לך תוכנית. מגעילה, כמובן. כרגיל. תמיד יש לך תוכנית. תמיד בשבילך, לטובתך. אף פעם לא בשביל האחר.
אם רק היית מנסה לפעול בצורה אמיתית וכנה. בלי לתחמן. בלי לתכנן. באמת לחשוב על האחר. אולי היית מגלה כמה כיף וקליל ורגוע זה יכול להיות.
אבל אתה לא יכול. זה נגד הטבע שלך. אתה עושה הכל רק עם תועלת בשביל עצמך. אף פעם לא מבין למה אנשים מתעצבנים. אף פעם גם לא תבין. כל כך עצוב.