כבר סיפרתי לך שאני מרגיש לפעמים כמו אריה שהכניסו את הטרף שלו לכלוב ועכשיו הוא מסתובב סביב הכלוב הזה ומנסה למצוא דרך אל הטרף... אלייך..
אבל האמת היא שאני יותר כמו חתול רחוב רעב שמסתכל בעיניים כלות על חלון ראווה של מעדנייה בזמן שהבעלים מאכיל את החתולה שלו... והיא, באהבתה אל חתול הרחוב הזה, מגניבה לו חתיכת בשר מידי פעם כשהוא לא מסתכל..
ואני אפילו לא חתול רחוב, יש לי בית, ולא חסר לי בו כלום, אבל אולי רק בכאילו? כי בעצם אין בו שום דבר כי את לא בתוכו.
אבל אני רוצה להיות האריה הזה.
אני אוהב אותך כל כך פייה קטנה שלי. אני רוצה לתפוס אותך, לנעוץ את השיניים שלי חזק בצוואר שלך, לגרום לך להזיל דמעה מהכאב, לחבק אותך בכל הכוח... לחטוף אותך למאורה שלנו ולזרוק אותך שם על המיטה הקרה, כדי שתחממי אותה בזמן שאני מסובב את המפתח בחור המנעול.
וכשתהיי שם, תחושת הכאב שלך תתחלף בציפייה לבאות. אני אתקרב אלייך... את תחייכי אליי אבל אני לא אצליח לחייך חזרה והעיניים שלי יתכווצו כדי לא להסגיר את הדמעות שחונקות לי את הגרון.
אני אתקרב אלייך, אחליק יד אל מאחורי הראש שלך ואתפוס את השיער הזהוב שמעטר אותו. ביד השנייה אני אני אתפוס את הפנים שלך ואביט עמוק לתוך עיניי הדבש שלך.. את תרגישי עד כמה אני אוהב אותך עם כל כאב שהגוף שלי יגרום לך עכשיו - הידיים שלי שיחנקו אותך, הפה שלי שישאיר עלייך סימנים, הזין שלי שיזיין אותך עמוק וחזק כמו שאת אוהבת ומתחננת תמיד, הלב שלי שיתפוצץ על כל הגוף שלך... אני כולי,
את,
אנחנו
די, את חייבת לחזור לבעלים שלך... ואני צריך לחזור למציאות שלי. אבל אנחנו עוד ניפגש שוב, כמו תמיד, כשלא מסתכלים
אני כל כך אוהב אותך