אני לא רוצה זוגיות.
אני לא צריכה זוגיות.
אין לי זמן לזוגיות
טוב לי ככה.
טוב לי, ככה?
עוד סופ"ש, אנחנו אחרי סשן, אחרי סקס, פעם ראשונה שלא היה הבדל והאפטר-קייר הגיע ככה, חייתי.
כאב לי ובכל זאת רציתי, הכלתי את זה, מסופקת אחרי שרביעי ייבשתי אותך ואתה כמו עונש ייבשת אותי.
מניאק.
אני נהנית להוריד הילוך לצידך.
אני רואה את הכבוד כשאתה מסתכל עלי, אני לא חפץ בעיניך, לא נחותה.
קצת טרף, פאקינג אלוהים.
אין הרגשה יותר טובה מזה
להרגיש - נחשקת.
ואני נחשקת, אולי לא כל יום, בטח שלא כל שעה, אבל עכשיו ממש באותו הרגע,
אתה רוצה לזיין אותי.
אח.
הפייסל הקבוע ואנחנו יושבים בחוץ ומדברים.
"מתאר אותך בצינוק עם פלוגרים מרסקת את כולם, אבל עוד לא החלטתי כמה את לא נשלטת.."
"אני לא נשלטת.."
"אה... תראי.. אני מרגיש אחרת".
חכמולוג.
וכל שיחה היא שיחה נהדרת, במיוחד כשאנחנו נפתחים ומדברים על הקצת מעבר.
מקנאה בך על הזוגיות.
לא רוצה להיות במקומה, לא רוצה להיות איתך, זה לא נובע משם.
(והכל נכתב מ-1000% פרגון, ואהבה חברית ; לא זוכרת מתי לא הייתי שמחה בשביל החברים שלי, אלו שהם חצי משפחה. אין יותר טוב מלראות אותם מלאים ומאושרים.)
זוגתי עוד חוששת שיום אחד אפול על הראש ואפתח רגשות, שתהיה בריאה.
עם לב קרח כזה, אני עוד לא מבינה איך הצלחתי לאהוב אותה.
וכל אהבה אחרת מתפוגגת, רציונלית מדי בשביל לאהוב סתם ככה.
אני מכבה.
אבל פתאום, חסר לי?
רוצה אינטימיות עם אחד, שיהיה סדיסט שלי, שאוכל להוריד לידו הילוך, שידע להתנהג אלי בכבוד.
רוצה להתגעגע, ולדעת שיש לי חיבוק מובטח מאדם שאני אוהב.
למה בני אדם כאלה חיות בודדות?
צריכה קצת יותר מהשתי טיפות שאני יונקת מאנשים שאני סומכת עליהם מספיק.
לא מגיע לי קצת מעבר? בטחון, יציבות?
אהבה?
לפעמים נמאס לי להיות רק שולטת, דומינה, מלכה, מובילה.
זאת שאחראית, שיוצרת, שאומרת, שדוחפת.
אני רוצה לעצור,
ושיסחבו אותי, ולרגע אחד - פשוט יעשו הכל במקומי. (בהסכמה... כן?)
שיהיה מישהו שידע להוביל כשאני לצידו, בלי לבקש אישור על כל דבר, או בטח לבקש ממני לעשות או להחליט.
איך חסר לי הנתק הזה.
אני מציצנית
לחלוטין מציצנית. אני מנסה לאנוס את הפרופילים שלי מלהיות פרוצים לציבור, מסננת ומצנזרת כמה שאפשר,
אבל לאחרים?
אווו, חולבת מידע.
אז קראתי את הבלוג שנכתב לפני נצח.
על התחושות והמחשבות מהצד הנשלט, ביחסי אהבה.
פאק.
הייתי רוצה להיות כזו.
נדקרתי בגעגועים לתקופה שעברתי, ונילית, אבל מסורה.
מסור שווה, כי היינו מסורים אחד לשני, אבל מסור.
לא יחסי שליטה, מעולם לא התחברתי לציווי או משימות. לא רואה בהם דרך לספק אדם שאני אוהבת. גם אם זה מה שהוא אוהב.
פחות.
תמיד אהבתי להרגיש אהובה,
תמיד רציתי להרגיש אהובה, בכל מחיר, עד שלא נשאר לי מה לאהוב, לא בעצמי, ולא בהם.
לדעת שמישהו רוצה להיות לידי ולהתמסר אלי.
לדעת שאני יכולה להתמסר בלי שינצלו את זה, ויכילו אותי.
נתקפתי געגוע
עכשיו גם מעט חלולה,
בטח עד מחר יעבור לי,
אבל הערב אני כנראה אלך לישון בידיעה שאני בודדה.
איזו תחושה פולנית זו, ללכת ככה למיטה.
לדעת שאת מוקפת אנשים מאושרים ומלאי תוכן ואהבה, ולפרגן להם על זה
ובאותו הזמן להרגיש חלולה .
איך הם לא קולטים שאני משעממת?
ריקה מתוכן.
ריקה מרגש.
מחכה לרגע שלא יהיו לי תירוצים ואצטרך להתמודד עם זה
מחכה לרגע שארצה להתמודד עם זה.
