My secret land

דיברתי היום עם המטפלת שלי על לפעול לפי ערכים ועל הקושי בקונפליקט בין הערכים שלי לערכים שהחברה מצפה ממני.

וכמה זה כואב לפעול נגד הערכים שלי, גם אם זה בדברים קטנים.

ובעצם על זה שאני חיה לפי הערכים שלי יותר מכל אדם אחר שהיא מכירה, שאני יודעת איזה סוג בן אדם אני רוצה להציג לעולם ופועלת בהתאם.

זה מעניין לבחון את זה, זה אחד מאותם נושאים פסיכולוגיים שאנשים שרק מגלים אותם מדברים על כמה זה שינה להם את החיים. ואני עומדת מהצד ומתפלאת שהם לא חיו לפיהם לפני, זה הרי כל כך מובן מאליו, כל כך פשוט והגיוני, איך זה יכול להיות שלא עליתם על זה עד עכשיו? איך בכלל אפשר לחשוב אחרת מראש?

וזה עדיין לא עוזר לי.

Fuck, I really need a back massage.

It's amazing how much good weird art affects me.

Movies, shows, books, stories, music, carpentry, sewing, tattoos, architecture, making instruments, building formulas, chemistry, physics, hope.

Art is incredible. I want to know all of it, do nothing else but appreciating art, supporting artists, feel a tiny little bit alive.

You think I could ever sleep again?

I feel like such a horrible friend.

But how could I have known?

I could have missed that post so easily.

When will she tell me?

Should I wait or say something?

I can't really help, but I can be there, listen.

She didn't call me. So what? 

Don't spiral. Just don't spiral. She's fine. She'll be fine. Nothing to worry about. Nothing at all.

Has anyone seen 'dying foe sex' on disney plus?

Fucking terrifying 

Fucking hot and raw

You should watch it.

Everyone ever were right, I am too sensitive, I just need to toughen up and grow a thick skin. The world is cruel and it's my responsibility to defend against minor hurts and inconveniences.

My fault. All my fault.

Why do I want to talk to her?

Is it closure? Is that really a thing?

Do I want to know if she got scared?

Was it too intense for her as well?

Did she just get bored?

Does she know and care that I'd have a permanent mark from her?

Does she know I loathe that thought?

I suppose answers to those question are closure, but do I really want to ask them?

Isn't dealing with it on my own a better strategy?

Maybe not on my own, but without her input, she os the culprit after all.

We'll see.

I'm sweaty and stinky and drunk and tired and my legs hurt and I'm having the best fucking time.

This should be my life

Fuck work and money and responsibilities and stability.

I want music, and art, and ice cream, and chocolate, and parks with so many big green trees, and architecture and fucking fun!

I'll add sex, but I'll save that for when I'm not sharing a room with my sister.

תקשיבו, כיף לי.

זה הזוי.

ידעתי שיהיה כיף. ידעתי שיש תקופות כאלה, שזה יכול לקרות, אבל זה עדיין מפתיע אותי.

כמובן שזה מגיע עם impostor syndrome,  עם הידיעה שמצד אחד לא מגיע לי להרגיש ככה. ומצד שני שאם אני מרגישה ככה לא מגיע לי לטעון שאי פעם רע.

אבל fuck that. כרגע טוב. נוח וטעים ומעניין ומספק.

הייתי היום במוזיאון כלי נגינה. אחד המקומות המעניינים, הייתי שם שעה וחצי והייתי נשארת עוד שעה אם לא היו סוגרים עלי את הדלתות.

יש סקסופון עם שישה פעמונים ובסון שנראה כמו מפלצת ותיבת נגינה בגודל של עוגב.

ושוקולד! כל כך הרבה שוקולד, ושוקולד כל כך טעים, מריר ועשיר ואיכותי.

אני חייבת לשאול את עצמי מתי זה יגמר, כי אחרת אני לא אעמוד בהרגשה הזאת. אני חייבת לדעת שהיא לא לנצח, שהכאב תמיד חוזר, או שאני אתקע בדליריום. בעולם מתוך משקפי אסיד, מעבר למראה, במורד המחילה.

לא שזה בהכרח רע, יכול להיות נחמד שם, אבל זה לפעם אחרת.