יומן חלל

שונאת שאומרים לי "תחכי".

כי אני מחכה, באמת מחכה.

ואז מתאכזבת....

החיים שברו אותי, הבירוקרטיה, ריסקה אותי.

כבר נמאס לי שאנשים מנסים להפנות אותי לכל מיני פסיכולוגים, כי אני לא רוצה לחיות ככה יותר.

נמאס לי מאנשים שיש להם הכל בחיים ולא מבינים מה זה לחיות מהאוויר.

נמאס לי מאנשים מתנשאים, שלא מצליחים לראות מעבר לעצמם.

נמאס לי מעצמי!

די אני שבורה לגמרי וכבר לא בא לי לנסות לאסוף את השברים.

אני רוצה שכולם יעזבו אותי בשקט.

ודי.

כן שמעתם נכון, אני מקנאה!

אני מקנאה באנשים שחיים בסרט.

המציאות יותר מידי קשה וחסרת סיכוי.

לאנשים שחיים בסרט יש מציאות אחרת והם נהנים ממנה.

אז אני מקנאה!

רק דבר אחד חסר לי כשאתם מנסים להכניס אותי לסרטים שלכם, דלי ענק של פופקורן ואולי גם כוס קולה קרה.

💜

אני מקשיבה למילים שנאמרות מסביבי, מבינה את הסאבטקסט.

מבינה שהגעתי לנקודה שצעד אחד קדימה/אחורה ואין דרך חזרה.

מבינה שכבר אין לי מקום פה.

מבינה הכל, באמת מבינה.

אני נכנסת לסחרור, זה כמו בור ששואב הכל לתוכו.

בדמיון שלי אני עומדת על פי התהום, פורשת ידיים לצדדים, עוצמת עיניים וקופצת.

זה כל כך מפתה...

כל כך רציתי שהשבוע דברים ישתנו, שאני אקבל תקווה לחיים, אבל זה לא קורה, זה לא יקרה...

הגיע הזמן לעשות מעשה, להפסיק את הכאב הזה.

זה כבר היה צריך לקרות מזמן, זה היה פותר הרבה דברים.

בסופ"ש הזה אני אסדר את הכל, אפרד מכולם וזהו.

נגמר לי הכוח.

פי התהום קוראת לי, הפעם אני הולכת מעבר לקצה.

מה קשור עכשיו חום וכאבי גרון?

מאיפה זה מגיע?

קמתי הבוקר עם כאב עדין בגרון, תחושה כזו שאם שותים משהו חם היא עוברת.

בצהרים כבר הרגשתי שהגרון מתנפח, אז אכלתי מרק מלא ירקות שאמא הכינה.

ניסיתי לישון שנצ אבל התעוררתי אחרי שעה עם תחושת אי נוחות בכל הגוף.

ניסיתי לא לחשוב על זה, הדחקה זה תמיד עובד, לא?!

לפני שעה התחלתי לחפש דברים קרים לשים על הפנים, זה סימן ראשון אצלי לחום שעולה, ועדיין חשבתי שהדחקת המצב תגרום לסימנים להעלם.

בסוף מדדתי חום, טוב הבנתי, יש חום, לקחתי שני אופטלגין, אחד להוריד את החום, והשני לכאבים, (סתם נו, אופטלגין אחד אף פעם לא מקל עלי).

עכשיו שוכבת על הספה עם מים חמים מלאים בעלים ופלח לימון בתקווה שכשירד החום גם אוכל להרדם קצת...

תהיו קצת בשקט כי כואב לי הראש.

הלכתי למות, תודה.

💜

המינוי מסתיים, איתו יפסקו ההודעות הפרטיות וההודעות הסגולות.

קצת מודה על זה האמת כי אנשים פה חושבים שברגע שהם יכולים לשלוח לי הודעות אני חייבת לענות להם.

היחידים שאני חייבת להם משהו הם ההורים שלי והילדים שלי, וגם הם לא "דורשים" ממני כלום.

לא יכולה להגיד שהמצב הנפשי שלי השתפר פלאים, אבל כבר לא שקועה בעצמי יותר מידי, אני מבינה שהדיכאון שלי כנראה פה להשאר וזה רק תלוי בי כמה מקום אתן לו וכמה אני אתן לו להשפיע עלי בעתיד.

התמונה הפעם היא לא בעירום, כמה כבר אפשר לחשוף את התחת שלי?

ככה הוא נראה כשאני לבושה...

המשך ערב מהנה 

💜

ההודעה המלחיצה הזו שמופיעה שבוע לפני סיום המינוי בראש עמוד דף הבית של הכלוב גרמה לי לחשוב...

איזו תמונה אשים פה לסיום?

החלטתי שלא יהיה ערום בתמונה, אבל איזו עוד לא החלטתי...

יש לי שלושה ימים לבחור תמונת סיום בינתיים אלחץ כל פעם שאכנס לכלוב... 😂

יש עוד נושא שאני רוצה להציף פה, והוא נוגע לנשלטים פה, אני אכתוב על זה פוסט בנפרד כי אני עוד חושבת איך לנסח אותו.

תתכוננו זה לא הולך להיות קל...

שבוע טוב 

💜

אתמול בצעד אמיץ, יצאתי מהבית.

אחרי ימים של דיכאון שהתגנב לו בדלת האחורית והתמקם בתוך נשמתי, גרם לי להתסתגר בבית ולראות רק שחור ורוע.

נפגשתי עם אדם מקסים, שנתן לי להרגיש כל כך בנוח איתו, שלכמה רגעים הדיכאון נדחק לפינה.

דברתי המון (כרגיל), אבל הוא הקשיב, באמת הקשיב. כל דבר שדברתי עליו הוא ידע לשקף לי.

הזכיר לי כמה אני חזקה, כמה כוחות ותעצומות נפש יש בי. הראה לי את כל הדברים הטובים בחיי, והדגיש את כל נקודות האור שיעזרו לי לצאת מהדיכאון הנוראי הזה שלרגע נדמה כמו חור שחור שבולע אותי לתוכו.

יש לי עוד דרך ארוכה לעשות עם עצמי, אתמול היה הצעד הראשון.

לא קל למצוא חברים פה, לא קל להפגש עם אנשים מפה בלי שהם ינסו להכנס לי לתחתונים בכל רגע נתון.

לא קל למצוא פה מישהו שבאמת מקשיב, באמת מבין, ובאמת מכיר את התחתית אליה הגעתי.

דברתי איתו על דברים שאני לא מדברת עליהם בדרך כלל. דברתי על עצמי, שזה היישג בפני עצמו.

אז רציתי להגיד לך - תודה!

מקווה שנמשיך להיות חברים, אתה אדם מדהים, וחבר מדהים!

יום שישי הגיע, וכמו בכל שישי יושבים במרפסת של ההורים שלי לארוחת בוקר, עם מוסיקה ואלכוהול, משהו שבשבועות האחרונים נמנעתי ממנו, והיה לי טוב! דברתי צחקתי, ואכלתי את השקשוקה הכי טעימה בעולם.

מחכה לארוחת הערב המשפחתית, אני יודעת שיהיה לי יותר קל מהימים האחרונים.

שבת שלום 

💜 

השיחות האחרונות שהיו לי, עם כלמיני גברים שהיה חשוב להם להדגיש שהם אלה שיצליחו למלא את הריקנות הזו, הסתיימו בריקנות יותר גדולה.

זה לא באשמתם, בטוחה שהם דומיננטים שרמנטמים ויש להם המון מה ללמד, והמון דרכים להוביל.

רק לא אותי.

כל אלה שהציעו לי סקס מהיר וזול יותר מחדר לשעה במלון מעופש, רק גרמו לי לבחילה וכאבי ראש.

ואלה שהבינו שהדרך אלי היא בנסיעה של 45 דקות מחוץ לתל אביב נעלמו במילמול משהו שבאמת לא עניין אותי. 

זה לא אתם זו אני!

אני לא מוצאת בכם עניין מספיק, אני לא מתלהבת מספיק.

כל מה שבא לי זה למות!

לעצום עיניים ולא להתעורר יותר.

הכל כל כך ריק בתוכי.

זה כל כך הרבה לבקש?

דייט נורמלי עם גבר נורמלי.

שיחה שזורמת.

הומור נמוך וסרקסטי.

בלי מחשבות על דברים שוליים.

בלי להדוף ניסיונות לסקס בכל שניה.

להכיר בן אדם.

להכיר נשמה.

זה כל כך הרבה לבקש?