יומן חלל

משעמם לי ולא בא לי להרדם מוקדם...

ממש משעמם לי...

אז מה עושים?

פתאום הבנתי, הבנתי את מה שאני מרגישה כבר תקופה.

הבנתי מה נשבר בתוכי, מה נעלם ובטח כבר לא יחזור.

איבדתי את התמימות ששמרתי עליה במשך שנים.

איבדתי את הסקרנות והתשוקה לדברים חדשים.

אנשים הופכים שקופים למולי, אני רואה את האמת שבתוכם מבעד לשקרים שעוטפים אותם.

מילים שפעם היו מצליחות לרגש אותי, הפכו לריקות וחסרות משמעות עבורי.

כבר לא מתרגשת מכלום, הכל ריק מתוכן.

במקום רגש נשאר חלל שחור, וואקום של כלום.

גם סקס לא מושך אותי יותר, כשמדברים איתי על סקס וחרמנות זה מרגיש כאילו מכבים אותי יותר.

אני כבר לא אני, לא מכירה את עצמי יותר.

האם אי פעם החלל הזה יתמלא?

האם אחזור להרגיש דברים בעוצמה שוב?

הכל ריק וחסר משמעות.

אז הבעיה בצ'אט תוקנה!

תודה כלובי על המענה המהיר.

עכשיו אני יכולה להציק לאנשים בכללי וגם להציק להם בפרטי (חחח לאבאמת).

לילה טוב.

💜

תסדר את הצ'אט כבר!!!

אי אפשר לנהל ככה שיחות!!!

אני לא יכולה לכתוב בצ'אט!

משהו נדפק שם...

ומסתבר שאני לא היחידה שזה קורה לה.

אולי זה לטובה?

אז עד שכלובי לא מסדר את הבעיה אני לא עונה בפרטי לאף אחד?

כבר נמאס לי לבכות.

אני נועלת לסתות חזק חזק.

מנסה להתרכז בדברים אחרים.

עד שהדמעות נבלעות בחזרה.

עד שהנשימה הופכת שטוחה וחלשה...

כבר נעלם הניצוץ.

נעלם ולא יחזור.

איך אפשר להמשיך כשאין שום סיבה?

רציתי לכתוב, לפרוק מתוכי את כל החרא שממלא את החיים שלי כרגע.

במקום זה הפעלתי את הרוקט פוקט,דחפתי את כולו לתוך הכוס הצר שלי, הצמדתי את הסטיספייר לדגדגן, הפעלתי על העוצמה הכי חזקה, והשפרצתי את המילים שהכאיבו לי בנשמה דרך הכוס.

הכוס שלי חזר לתפקד, הוא נרטב גם סתם כך בלי לגעת בו, כאילו מסמן לי שרק משם אני צריכה לדבר.

כשאני גומרת, המוח נאטם, הכל הופך לחסר משמעות, הגוף שהיה מתוח כמה דקות לפני משתחרר והופך רפוי.

הכוס והלב פועמים באותו הקצב, עד שהנשימה מסתדרת ואני נרדמת.

💜

נגמר לי הכוח להעמיד פנים.

נגמר לי הכוח לעשות כאילו.

נגמר לי הכוח לחיות.

לא נשאר בשביל מה להלחם עוד.

אם לא הייתי כזו פחדנית מזמן הייתי מתאבדת.

אין לי כוח להרים את עצמי יותר.

כל יום זו מלחמת התשה מול עצמי.

נגמר לי הכוח.

*פוסט סגור לתגובות* 

היום הזה היה לי הפוך, מחשבות התרוצצו בראשי בחוסר סדר ומנוחה.

רכבת הרים רגשית שחצתה את הגבולות שאני רגילה אליהם.

פרקתי בבלוג שלי חלק מהתסכול שלי, אבל בקריאה לאחור הפוסט עצמו לא היה מדוייק.

אני עדיין לא מוכנה לקפוץ להכרויות חדשות, אני צריכה עוד קצת זמן לעצמי, אני רגישה מאוד ולוקחת דברים ללב מהר וחזק מידי לפעמים.

אבל, אני יודעת מה אני שווה גם חיצונית וגם פנימית.

אני מאמינה שיום יבוא ומישהו אמיתי יגיע ויראה גם הוא את כל המכלול.

(תמונה לצומי)

בנושא אחר:

גברים נשואים, בכל צורת נישואים שהיא, אתם יכולים להיות האנשים הכי מדהימים בעולם, אבל אני לא מעוניינת בכם!

אין "וועדת חריגים"!

תפסיקו לפנות אלי ולנסות לשכנע אותי, לא מעוניינת בשום קשר איתכם!

יש בכלוב מספיק נשים שלא אכפת להן הסטטוס שלכם תמצאו אותן לבד!

נשלטים/עבדים, תפנימו, אני לא שולטת/מלכה או כל דבר דומה.

"שולטים", זה שאני אוהבת גברים דומיננטים לא הופך אותי לנשלטת, זה שלפעמים אני נהנת מסשן אימפאקט לא הופך אותי לנשלטת, אז תפסיקו לנסות זה גורם לכם להראות נואשים, נואשות זה לא סקסי בכלל.

ילדים, זכרים צעירים, או כל מי שמתחת לגיל 40 גם בכם אני לא מעוניינת, יש לי את הסיבות שלי, ואני לא צריכה שתנסו לשכנע אותי כמה אתם "בוגרים לגילכם", בטוחה שכשתגיעו לגיל 50 תתנו לעצמכם כאפה על זה שחשבתם ככה בצעירותכם.

לסיכום - זה לא אתם זו אני, תתמודדו!

שבת שלום 

💜

אנשים שדורכים על אחרים כשהם במצב נפשי ירוד,

אתם מרגישים יותר גבוהים ככה?