יומן חלל

לא מצליחה להרדם...

עצוב לי, רע לי...

אני חושבת עליו בלי סוף...

כבר לא יודעת אם זה טוב שהרחקתי אותו ממני או לא.

גם לא יודעת איך ממשיכים מפה, או איך מתרוממים חזרה...

כבר כמה ימים שאני מגרדת את תחתית התהום.

יושבת על קצה צוק ורק רוצה לאבד שיווי משקל ולהתרסק...

ערב שלם של שיחות עם חבר טוב, ואפילו הוא לא הצליח להחזיר אותי למסלול...

הלכתי לאיבוד בתוך עצמי, אבדה לי הדרך חזרה...

עוד לילה ללא שינה...

מתי זה יגמר?

חלמתי היום חלום שזכור לי לכל פרטיו.

כבר חודשים שלא חלמתי חלומות כאלה.

בדרך כלל כשחלום כזה מגיע אני יודעת שיש בתוכו מסר...

אבל החלום הזה היה משולב, אנשים חיים עם אנשים שמתו, בעלי חיים שנמצאים פה וכאלה שמתו.

כולם היו כל כך מאושרים מהמפגש בין חיים למוות.

רק אני עומדת בצד מסתכלת על כולם ולא מבינה מה הם קשורים עכשיו?

עוד לא מצאתי פתרון לחלום הזה...

אולי זה שוב סימן שהמוות דופק על דלתי?

יצאתי לגשם... רציתי שהוא ישטוף את הכאב והדמעות.

נעלתי מגפיים ולבשתי מעיל, מתחת לא לבשתי כלום.

רציתי שהקור יחדור לעצמות, שהדם יקפא בעורקי.

יצאתי לגשם, וברגע שיצאתי מהבית והתחלתי ללכת הגשם פסק, הרוח נדמה...

חזרתי הביתה, הורדתי מעיל, לבשתי טרנינג חם, והגשם חזר, והרוח נשבה בעצמה.

גם הגשם לא אוהב אותי...

הייתי רוצה שתבוא ותנער אותי מכל השחור שעוטף אותי.

הייתי רוצה שתבוא ותעמיד אותי על הרגליים בכוח.

הייתי רוצה שתבוא ותסתכל לי עמוק בעיניים, שלא תתן לי לעצום אותן יותר.

הייתי רוצה שתבוא ותעקור את שורש המוות שהשתרש בנשמתי.

הייתי רוצה שתבוא ותחבק אותי כל כך חזק שכל החלקים שנשברו בתוכי יתאחו מחדש.

אבל במקום זה אמרתי לך ללכת ממני, ואתה הלכת בלי להסתכל לאחור, בלי לראות אותי מבקשת עוד קצת ממך.

לא, לא בחירות לכנסת, זה לא באמת מעניין...

עשיתי המון בחירות בחיים שלי, חלקן היו גרועות והובילו למקומות נוראיים, חלקן היו טובות והשאירו זיכרונות מתוקים.

הבחירות הקשות הן אלה שמהן צמחתי ולמדתי על עצמי הכי הרבה.

כל צעד כזה היה מלווה בהמון פחדים, המון התנגשויות פנימיות, אבל כשכבר החלטתי הכל היה יותר קל ואפילו מרגש.

לפעמים הבחירה בחיים היא הצעד הקשה ביותר, כל יום מחדש לבחור בחיים, לא להרים ידיים, לא לוותר כשנראה שאין לאן להמשיך, כבר שנים שזה כך, לקום בבוקר ולבחור בחיים.

לפעמים יש הרגשה שמתגנבת לה, שאולי היום אני אוותר, אולי הגיע הזמן להפסיק להלחם?

היא מגיעה לרגע ונעלמת כמו שהגיעה, אבל משאירה אחריה שובל שמזכיר שהייתה מחשבה, רק לרגע, ואז אני מסתכלת לאחור, מחשבת את כל הדברים הטובים שקרו בינתיים, את כל מה שיכלתי להפסיד אם הייתי מפסיקה להלחם, את מה שהיה קורה אם הייתי מרימה ידיים...

האמת? זה לא באמת משנה, אני יודעת שזה רק בראש שלי, המחשבה הזו שלמישהו זה היה משנה אם לא הייתי בוחרת להמשיך...

אולי מחר בבוקר אבחר אחרת, אולי זה יקרה בכלל בעוד כמה שנים, אני רק יודעת שזה כבר יותר קשה מתמיד לבחור כל יום בחיים מחדש...

הלילה הזה הוא אחד הלילות האלה שבהם אני מתפללת שאני אקום בבוקר ולא אצטרך לבחור, אני פשוט אחיה או אחדל...

אני זאת שתמיד אמרה "לי זה לא יקרה".

כשלא רציתי ילדים, נכנסתי להריון מחוץ לנישואים והבאתי כך את הילד הראשון שלי.

כשלא רציתי להתחתן, התחתנתי בחתונה הכי עצובה בעולם.

כשהצהרתי שהנישואים שלי יהיו הכי יציבים בעולם, קיבלתי 15 שנים מהגיהנום.

כשחשבתי שהלב שלי סגור לאהבה ורגשות, קיבלתי אהבה מטורפת חסרת גבולות או היגיון.

אני יכולה להמשיך עם הרשימה הזו עוד ועוד אבל הבנתם את הרעיון...

הפסקתי להגיד לי זה לא יקרה.

החיים כל כך מטורפים ולא צפויים, שכל דבר טוב שמגיע לדלת חיי אני מחבקת חזק ולא עוזבת.

בתוך כל הטירוף שקורה בעולם כרגע מצאתי לי אי של אושר, שלווה ואהבה.

אני לא מדברת על זה, לא מספרת פרטים, כי זה המקום הבטוח שלי, אהבה של פעם בחיים! (רוב האנשים לא יבינו אז מעדיפה לשמור לעצמי)

בתקופה האחרונה נכנסתי לדיכאון שלא קשור לכל מה שכתבתי למעלה, הסתגרתי בבית ולא רציתי לראות אף אחד, החברים האמיתיים התגלו בימים אלה, הם מעטים אבל שווים כל חיוך שהוציאו ממני.

דברים טובים קורים כשכל הערוצים נפתחים...

Never say never כי לעולם לא תדעו לאן תגיעו, או לאן מובילים אותנו החיים.

שבת שלום 

💜

עוד רגע תקבלו מוצץ ובקבוק ונשלח אותכם לבית תינוקות!

אנשים קטנים וטיפשים יש באתר הזה...

לפעמים זה נדמה שכולם מגיעים לפה אחרי אישפוז באיזו מחלקה סגורה...

תתבגרו כבר!!!

ואם אתם לא מסוגלים לנהל שיחה כמו אנשים בוגרים כדאי שתלכו לגן ללמוד לדבר...

הלכתי להקיא!

התעוררתי ב 04:30 בבוקר, הייתי אמורה לישון טוב הלילה.

בהתחלה התקשתי להרדם, ועד שנרדמתי התעוררתי.

המחשבות התחילו להתרוצץ לי בראש, מנסה להשתיק את המחשבות הרעות, אבל הן מתעקשות להתיישב בקדמת המח ולא להרפות.

החוסר בטחון הופיע גם הוא, ואז גם הדמעות...

איזה כיף להתחיל ככה את היום...

 בוקר טוב כבר אמרנו?

בוקר (אמן שיהיה) טוב 

💜

הסופ"ש נגמר...

כולם מסכמים את השנה, מאחלים לעצמם דברים לשנה החדשה...

רק אני מחפשת אוזן קשבת, חיבוק שמגיע במילים לא במגע, לא יכולה יותר עם כל ההתנהגות הזו של "גברים" מזילי ריר, שיגידו או יעשו הכל רק כדי לקבל זיון.

אולי זה הגיל, אולי התקופה הזו שלא קלה לי, אבל זה כבר מעיק! 

חיבוק, הקשבה, בלי שפיטה, בלי עצות, רק אמפטיה כנה...

אני יודעת שיש לי חברים ווירטואלים, אבל זה לא דומה ללשבת פנים אל פנים ולדבר...

שבוע טוב 

💜

משעמם לי...

לא מצליחה להרדם,

נרדמתי בצהרים ועכשיו לא מצליחה להרדם...

אוףף ממש משעמם...