לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן חלל

מסע בין כוכבים...
לפני שנתיים. 24 בדצמבר 2021 בשעה 12:23

 

רגע לפני שאני עוצמת את העיניים,

המחשבות נודדות אליך,

איך במקום ללכת לישון מרוב שעמום,

היינו אמורים לדהור על האופנוע ליעד לא ידוע,

נהנים מהשישי החורפי המדהים הזה...

אף אחד לא הבין אותי כמוך...

אתה חסר לי, הכל חסר לי...

זו רק אני או שגם אתה מתגעגע?

 

💜

לפני שנתיים. 24 בדצמבר 2021 בשעה 6:02

 

החורף הגיע, הגשם ומזג האוויר האפור, מחזרים לי את החשקים של החורף.

אני חרמנית יותר, אני מפנטזת על סקס בגשם, על דברים ששכחתי שאני אוהבת...

אני מאוננת יותר, משפריצה את עצמי כמה פעמים ביום ומרגישה שרק גבר יפתור את ה"בעיה" (או שלא).

מצב הרוח שלי נע בין רומנטיקה, לסערה, בדיוק כמו החורף שלנו.

בא לי טיול חורפי... בא לי...

חשקים של חורף... בא לי את הכל ועכשיו!

 

נס וראש, מתחילה את היום רגוע...

 

בוקר טוב 

 

💜

לפני שנתיים. 19 בדצמבר 2021 בשעה 8:01

 

אצלי בבית לרוב חושך, אור קטן תמיד ידלוק איפשהו בבית עד שאני הולכת לישון.

כשאני הולכת לישון אני מכבה את כל האורות בבית ומתמסרת למעטפת החושך.

בלילות האחרונים אני מדמיינת אותו נכנס לבית בחושך, מפלס את דרכו לחדר השינה, נכנס מתחת לפוך, ומחבק אותי, מצמיד אותי אליו, אני עוצמת עיניים מחייכת לעצמי, נצמדת עוד קצת, ושנינו ככה במשך כמה דקות רק מרגישים ונושמים...

אני נרדמת בערך בקטע הזה בפנטזיה, ומתעוררת עם השאלה - איך זה נגמר? שנינו נרדמנו?

יש לי בראש מלא המשכים לפנטזיה, אבל באיזשהו מקום בתוכי זה כנראה עושה לי טוב כי אני נרדמת וישנה די טוב...

זו תשאר פנטזיה, פנטזיה לא גמורה, אבל לגמרי מרגיעה...

 

בוקר טוב 

 

💜

לפני שנתיים. 17 בדצמבר 2021 בשעה 7:27

 

נשים שחוסמות אותי בלי שדברנו אף פעם, ממה זה נובע?

יש לכן את זה ביותר מצחיק מאשר להגיד אני מקנאה באישה בת 50?

 

יצאתי לקפה בגשם... 

לפחות הצחקתי את עצמי...

 

בוקר טוב!

 

💜

לפני שנתיים. 16 בדצמבר 2021 בשעה 17:34

 

בחוץ קר מאוד, הגשם בדרך לפה, אני שוכבת על הספה מתחת לפוך, הבית קר כי אין לי חשק להדליק מפזר חום כי הוא מרעיש מידי...

המחשבות כרגיל נודדות בין צרכים קיומיים, הרעשים של הטלוויזיה, לבין רצונות ופנטזיות שממש בא לי שיתגשמו עכשיו.

הכי חסר כרגע זה מישהו אהוב להתכרבל איתו, לקשקש, לצחוק, להזדיין...

אבל משהו נשבר אצלי בכל מה שקשור לאמון באנשים. יותר מידי אנשים פגעו בי ואיכזבו אותי בשבועות האחרונים שיש לי הרגשה שהכל ישאר בדמיון שלי בלי שיתגשם אף פעם...

הדיכאון שנכנסתי אליו בתחילת השבוע עם ההודעה שהכלב שלי נדרס ומת, לא עוזב אותי, מכניס אותי עוד יותר למצב של מחשבות שליליות על הכל ועל כולם, הפסקתי לאכול ועליתי בכמות הסיגריות והנס קפה.

מקווה שהסופש שמגיע יביא איתו רגיעה, ומצב הרוח יעלה טיפה.

צריכה קצת חדשות טובות, משהו שיעלה לי את המצב רוח ומהר! נמאס לי להרגיש ככה!

חבל שאי אפשר להשתיק את הראש, להפסיק עם המחשבות שמתערבבות בתוך עצמן.

 

ערב טוב 

 

💜

לפני שנתיים. 15 בדצמבר 2021 בשעה 11:41

 

קוראת בבלוגים, עוברת על פרופילים, מנסה להסיח את דעתי מדברים שבאמת צריך להתעמק בהם ולהגיע להחלטות הרות גורל, ואז עולה בי מחשבה...

כמה קל לחשוב על משהו להפוך בו מכל הכיוונים בראש, וכשרוצים להעלות אותו על הכתב זה יוצא הכי עקום וכמעט לא דומה למחשבה שהתגלגלה לה בראש...

חשבתי גם על כל האנשים המזדקנים פה, כל החיים רדפו אחרי ריגושים זולים, שיחקו אותה זייני צמרת, אבל ברגע שהחשקים ירדו והזין כבר לא יעמוד וכל מה שישאר להם אלה זיכרונות, הם לא יצטערו שלא מצאו אהבה אמיתית להזדקן איתה?

עוד חשבתי על עצמי וכמה השתנתי בשנים האחרונות, על זה שהפנטזיות והחלומות שלי השתנו, דברים שפעם נראו לי חשובים היום נראים חסרי משמעות, איך פעם חיפשתי חברה כל הזמן והיום מעדיפה את הלבד שלי, היום מחפשת גבר אחד שימלא את החסר ולא מלא גברים שימלאו חוסרים שונים. פעם הייתי לוקחת הכל ללב, נעלבת ונפגעת מכל שטות, היום אני כמעט אדישה לאנשים שמנסים לפגוע בי, ודברים שפוגעים בי עוברים תהליך של נתוח והבנה למה נפגעתי, באילו נקודות הדברים פגעו לי.

ובין לבין מחשבות עליו, על הגעגוע, על דברים שעשינו ודברים שלא הספקנו, פנטזיות על "אם דברים היו אחרת", מנסה לגרש את המחשבות האלה, ואז החיוך שלו עולה מולי, וכל מה שבא לי זה לנשק וללטף אותו, אני מנסה לגרש את המחשבות האלה, להזכיר לעצמי שהוא בחר ללכת, שהוא המפסיד ולא אני, אבל הלב מתכווץ והגוש דמעות מתיישב לו בגרון, ותחושה של פיספוס ענקי מתיישבת בתוכי. יעברו עוד כמה ימים וגם התחושות האלה ישארו כזיכרון עצוב...

ואז הכלום ממלא אותי שוב, המחשבות הופכות חסרות משמעות, אנשים הופכים חסרי משמעות, הכל הופך לאפור משעמם, וכלום לא באמת מעניין אותי...

 

לפני שנתיים. 13 בדצמבר 2021 בשעה 7:57

 

יום עצוב היום...

אני בוכה בשקט כדי להיות חזקה כלפי חוץ...

ביום כזה את מבינה כמה את לבד...

עצוב לי...

 

💔

לפני שנתיים. 1 בדצמבר 2021 בשעה 17:42

 

השבועות האחרונים גמרו אותי מבחינה נפשית.

מנסה להציג כלפי חוץ "עסקים כרגיל" אבל מבפנים אני גמורה.

אני לא אדם אובדני אבל לאחרונה הרבה מחשבות על מוות, על לגמור עם הכאב הנפשי הזה אחת ולתמיד.

מחפשת נקודות אור להאחז בהן, אבל הן כל כך קטנות שאין שום מקום לאחיזה והמדרון חלקלק, אני נופלת כמו לתהום ללא תחתית, לפעמים מנסה להאחז במשהו, לפעמים עוצמת עיניים ונופלת בלי לנסות לעצור.

פעם הייתה תחתית לנפילות האלה, הייתי מגיעה לתחתית מתפלשת עוד קצת בכאב שלי, ואז מתרוממת חזרה, חזקה מתמיד, וחדורת מטרה.

היום אני לא רואה את התחתית, והנפילה לא נגמרת...

אם הייתי יכולה לישון בטח הייתי ישנה שנה עכשיו רק לא להרגיש את כל מה שעובר עלי...

פעם ראשונה בחיים שלי שאני אפילו לא מנסה לעצור, כאילו וויתרתי מראש על עצמי...

שונאת את כל העולם כרגע, אבל בעיקר את עצמי...

 

לפני שנתיים. 30 בנובמבר 2021 בשעה 22:24

 

הוא עוד מעט צריך ללכת.

אנחנו יושבים על הספה, סיגריה אחרונה לפני שנפרדים, הידיים שלי לא מפסיקות ללטף אותו, בין מילה למשפט הוא מכסה אותי בנשיקות קטנות בכל הצוואר והפנים, אני מחייכת, מגרגרת כמו חתולה מפונקת, מתפללת שהרגע הזה לא יגמר לעולם.

שבועיים שלא נפגשנו, כמעט גם לא דברנו, הרגשתי שהחיים שלי נעצרו, שאין יותר בשביל מה להמשיך, כי איך אפשר להפסיק לאהוב פתאום? 

אתמול בערב הוא שלח הודעה, שיחה קצרה וישר הרגשתי שגם הוא מתגעגע, שגם הוא מרגיש את החוסר, שהוא עדיין אוהב בדיוק כמוני.

הוא הודיע שהוא מגיע בערב, הלב שלי הפסיק לפעום לרגע, אבל החיוך חזר, ישר הרגשתי את כל הגוף שלי נרגע, איך חמצן מצליח להכנס בלי קושי...

כשהוא הגיע לא חיכיתי לשיחה או כל דבר אחר שהיינו צריכים לעשות אחרי השבועיים האלה, וקפצתי לתוך החיבוק שלו, כמה התגעגעתי! 

שלוש שעות שאנחנו לא מפסיקים לגעת, להתחבק להתנשק, שבועיים של לחץ פיזי ונפשי התפרקו לתוך החיבוקים שלו, התמוססו בנשיקות שלו, ונעלמו עם המילים שלו.

אני עדיין מרחפת, כל פגישה שלנו מכניסה אותי למן בועה כאילו אין כלום ואף אחד בעולם מלבדנו...

עכשיו אחזור לישון בלי סיוטים ובלי להתעורר כל שעה...

 

לילה טוב 

 

💜

לפני שנתיים. 28 בנובמבר 2021 בשעה 14:26

 

עוד מעט עולה על האוטובוס שיקח אותי חזרה הביתה.

שבוע של רגשות מעורבים, שמחה מהולה בעצב.

ימים אחרונים שמרגישים כמו נצח.

אני חוזרת הביתה, אני כל כך צריכה את הבית שלי, אבל אני חוזרת לזכרונות...

אני יודעת שאני לא מתאבלת כמו שאני צריכה...

אני יודעת שאני צריכה לבכות על הקשר שנגמר, על האהבה שעדיין שם, בוערת בתוכי שורפת אותי מבפנים, על לילות בלי שינה רצופה, וסיוטים בשעות שכן מצליחה לישון.

אני מדמיינת שכל זה רק חלום רע, והנה אני אתעורר, והכל נרגע בתוכי, כי זה רק חלום וכלום לא היה באמת...

אני לא באמת מוכנה עדיין להתמודד עם הכאב הזה... עדיין לא...

החיים שלי כבדים עלי כרגע, כל צעד שאני עושה מוביל לעוד נפילה, זה רק הולך ומחמיר...

חוזרת הביתה, לא מסוגלת להתמודד עם המציאות כרגע...

קפה וסיגריה אחרונים לפני היציאה, התיקים כבר מוכנים...

אני חוזרת הביתה...

 

💜