יומן חלל

השבועות האחרונים גמרו אותי מבחינה נפשית.

מנסה להציג כלפי חוץ "עסקים כרגיל" אבל מבפנים אני גמורה.

אני לא אדם אובדני אבל לאחרונה הרבה מחשבות על מוות, על לגמור עם הכאב הנפשי הזה אחת ולתמיד.

מחפשת נקודות אור להאחז בהן, אבל הן כל כך קטנות שאין שום מקום לאחיזה והמדרון חלקלק, אני נופלת כמו לתהום ללא תחתית, לפעמים מנסה להאחז במשהו, לפעמים עוצמת עיניים ונופלת בלי לנסות לעצור.

פעם הייתה תחתית לנפילות האלה, הייתי מגיעה לתחתית מתפלשת עוד קצת בכאב שלי, ואז מתרוממת חזרה, חזקה מתמיד, וחדורת מטרה.

היום אני לא רואה את התחתית, והנפילה לא נגמרת...

אם הייתי יכולה לישון בטח הייתי ישנה שנה עכשיו רק לא להרגיש את כל מה שעובר עלי...

פעם ראשונה בחיים שלי שאני אפילו לא מנסה לעצור, כאילו וויתרתי מראש על עצמי...

שונאת את כל העולם כרגע, אבל בעיקר את עצמי...