יומן חלל

זה בוקר קצת עייף, אבל משום מה קמתי עם חיוך...

עוד מעט חוזרת הביתה לפינה שלי...

כבר הספקתי לשתות נס ולעשן ג'וינט והבוקר שלי ממש רגוע...

בוקר טוב!

💜

אני אוהבת את הטבע, ולפעמים זה ממש מתבקש לעשות סשן מול הנוף המרהיב הזה...

תמונה שנלקחה שניה לפני שמטיילים הפתיעו אותנו...

💜

מישהו עשה לי מנוי במתנה...

תודה רבה לך!

אולי אחזור להעלות תמונות?

💜

הכל יכל להיות יותר קל בלי כל המשחקים מסביב...

עברנו לאפליקציה אחרת, שלחתי תמונה שלי, בקשתי תמונה בחזרה, למה להתחיל עם כל הסיפורים ולא לשלוח תמונה בחזרה?

אתם כל כך להוטים להכיר אבל ברגע האמת מקבלים רגליים קרות...

כבר הקמתי מועדון חדש, "מועדון המספרים הנעלמים". מדברים צוחקים, מבקש מספר, אני בלי לחשוב הרבה נותנת את המספר שלי, ומחכה... ומחכה... ומחכה... הכינוי נעלם מהכלוב, ואין אפילו הודעה קטנה להציל את כבודו...

אז די... לא עוד... תתחילו לעבוד בשביל יחס ממני!

מרוב זכרים לא רואים את הגברים...

ובכנות? אני נושכת רק כשאני מאוד אוהבת...

קל, קליל, תקלילו...

בוקר קל 

💜

עוד מעט חצות... אני יושבת במרפסת, אחרי מקלחת מפנקת, כבר סיימתי את הקפה והג'וינט, אני רגועה אבל לא ממש עייפה...

לפעמים בא לי מישהו לידי במצבים האלה... הכי כיף לדבר כשחושך ושקט מסביב...

הלילה אני נהנת מהלבד שלי, יש לי הרבה דברים לחשוב עליהם והשקט עוזר לי לעשות סדר בראש...

עוד כמה ימים אני חוזרת למרכז, התגעגעתי לבית שלי...

בא לי עוד ג'וינט, אני יותר מידי נהנת עם עצמי...

בא לי מישהו להתגעגע אליו... 

אני אפסיק לזרוק מחשבות רנדומליות ואלך להכין ג'וינט.

לילה טוב 

💜

החלטתי לכתוב את תגובתי לגודס כפוסט כי חשוב לי להבהיר כמה דברים.

אני אישה שמחה לרוב, ואני כותבת לרוב כי לפעמים כמו כל בן אדם נורמלי יש לי נפילות במצב הרוח, ואז לפעמים אני כותבת פוסט שמכיל בתוכו שבריר מחשבה, שבריר תחושה, רגע של צניחה רגשית, שמתפרש על ידי רבים כאילו אלו הם חיי, אבל זה לא כך.

אני אוהבת את הלבד שלי, רוב הזמן יש לי מה לעשות, ואני אוהבת מאוד להזרק על הספה שלי בלי לתת חשבון לאף אחד מתי קמה או כל דבר אחר...

אני רוקדת המון, אני אוהבת מוסיקה מכל הסוגים, ונהנת לשיר לעצמי בקולי קולות...

הרצון שלי בזוגיות נובע מתוך צורך במשהו קבוע ויציב, שבעתי סטוצים, וקשרים חד פעמיים.

אני לא זקוקה לגבר בחיי, למדתי חשמל ומכונאות רכב כדי לא להזדקק לגבר בשביל לנהל את חיי.

אני רוצה גבר אמיתי בחיי, מתוך רצון לחלוק חוויות וליצור חדשות ביחד.

הדרך שלי לפרוק היא דרך כתיבה, ככה הייתי כל חיי, פורקת את נשמתי על הדף עד שמרגישה שהכל יצא ממני, לא כל מה שאני כותבת מתפרסם, לפעמים זה כל כך אישי ועמוק שקשה לי לחלוק.

כשטוב לי אני כותבת פחות כי אני אף פעם לא מוצאת מילים שמצליחות לתאר את התחושות שלי, וכל מילה נראית לא חזקה מספיק כדי להעביר את התחושה.

אני ציניקנית, בעלת הומור שחור, תמיד מוצאת על מה או על מי לצחוק, לפעמים חסרת טאקט, אבל תמיד כנה.

עכשיו בא לי חיבוק חזק חזק, כזה שמפרק את העצמות ומחזיר את הנשימה...

נס, ג'וינט והרוח הקרירה של הלילה, איזו שלווה מבורכת!

שבת שלום 

💜

הימים בבקעה זורמים בקצב שונה ואם לא היו אומרים לי לא הייתי יודעת שיום שישי הגיע...

עזרתי לגיסתי עם הבישולים והילדים, עכשיו הגיע הזמן שלי לשבת קצת לבד.

יצאתי למרפסת עם ג'וינט וכוס מיץ תפוזים קר, ואז המחשבות התחילו...

בהתחלה חשבתי על כל האדומות שקיבלתי היום, נראה שהרבה אנשים סיימו מערכות יחסים ונזכרו שאני קיימת (קצת מעליב הייתי אומרת), שוב קיבלתי את התחושה שאני נראית רק כשאין איזו פרגית שמסתובבת להם בין הרגליים. אין לי כבר כוח לנסות ולהתחרות עם נשים צעירות וחטובות...

היו לי הרבה תכניות לחג האהבה הזה, אבל הן תוכננו לפני חודש וקצת כשעוד הייתי עם האחרון וחשבתי שמצאתי את אהבת חיי...

אז במקום ארוחה זוגית, שרציתי לבשל לנו, נרות, וזיונים כל הלילה, אני בארוחה משפחתית עם נרות שבת, מיטה ריקה ובלי אהבה...

כועסת על עצמי כל כך! עבר כבר חודש ואני לא מצליחה לשחרר ממנו, לא מצליחה להפסיק לאהוב אותו, וכל כך לא מגיעה לו האהבה שלי.

שוב אנשים שאני מדברת איתם וחושבת על השלב הבא איתם נעלמים לי, מגבירים את החוסר בטחון שהתפרץ בזעם אחרי שנזרקתי...

אני אלך לישון צהרים, אולי אני אתעורר קצת יותר שמחה...

שבת שלום 

💜

לילה נוסף במרפסת בבקעה...

אז הערב היה ערב בשר, סטיקי רייז וסלט תאילנדי חריף. שתינו בירה, והערב עבר בכיף...

כולם התפזרו מוקדם לשמחתי, אני עוברת ימים לא קלים עם עצמי, ושמחתי להשאר לבד קצת רק אני והג'וינט...

כיביתי אורות, החושך והשקט מסביב זה בדיוק מה שהייתי צריכה אחרי היום הזה, גם בריזה קרירה התחילה וזה פשוט מושלם.

אני חושבת על החודש האחרון ומבינה שנתקעתי במקום, לא באמת עשיתי תהליכים עם עצמי, הדחקתי הכל, הסתרתי אפילו מעצמי את המצב העגום שלי, שמתי מסיכה שמחה וככה התנהלתי.

הימים האחרונים אצל אחי, היו לי ממש קשים ולא הבנתי למה, עכשיו אני מבינה, אני כמו הר געש שאין לו לאן להתפרץ... 

אני צריכה להתאפס על עצמי, אולי אני אחזור הביתה...

לא יודעת מה אני רוצה כבר, אולי אם הייתי מצליחה לבכות קצת זה היה מקל על העומס שאני מרגישה...

מסיימת את הג'וינט, עוצמת עיניים, עכשיו שקט, הרוח כמו לוקחת את המחשבות הטורדניות ממני ומשאירה לי ליטוף קריר, הראש מתרוקן לאט לאט ממחשבות, והגוף מתמכר למגע הרוח...

לילה טוב 

💜

בוקר... לא ישנתי הרבה הלילה, מסתבר שלישון בחדר משחקים של שלושה בנים זה כמעט מסוכן...

בשלוש לפנות בוקר, אני מתעוררת מציפצוף מעצבן, אחד המשחקים החליט להתחיל לפעול, (רוחות רפאים)?

אני מנסה להתעלם מהציפצוף הטורדני ולחזור לישון, אחרי חמש דקות הבנתי שאין מה לעשות ואני צריכה לקום לכבות את הדבר המעצבן הזה.

ואז מתחיל הסשן - מורידה רגליים מהמיטה דורכת על צעצוע, קופצת ודורכת על עוד צעצוע, כמעט נופלת, נשענת על המדף ליד וכמעט מעיפה ממנו את כל הדברים, מתקדמת בזהירות לכיוון הציפצוף, מעיפה דברים בדרך, דורכת על חלקי משחקים קטנים וכואבים, מחפשת מחפשת ולא מוצאת מה מצפצף, לא יודעת מה עשיתי והצפצוף נפסק פתאום, עושה את דרך הייסורים למיטה, נשכבת במיטה, עוצמת עיניים, בום! הציפצוף מתחיל שוב! הפעם הדלקתי את האור לפני שקמתי מהמיטה, נחושה למצוא את מקור הצפצוף נגשת בזהירות שוב לפינת המשחקים, ומוצאת מקרוגל של ילדים שאחד הכפתורים שלו נתפס, שחררתי אותו, הצפצוף נפסק, חזרתי למיטה, וזהו, אי אפשר לישון יותר, ברחה לה השינה...

אז אני ערה משלוש לפנות בוקר...

בוקר טוב 

💜

יושבת במרפסת ונרגעת לקול הצרצרים, עוצמת עיניים ונהנת מליטוף הרוח...

הכנתי היום ג'חנון לבקשת אחי והילדים, אני אוהבת להכין ג'חנון, זה כמו תרפיה בעיסוק.

הבעיה היחידה הפעם הייתה הזכרונות, הפעם האחרונה שהכנתי ג'חנון היה לבקשת הבן של האחרון, הרבה תחושות ורגשות שחשבתי שנעלמו כבר צפו ועלו, אם האחיין שלי לא היה נעמד לידי ומדבר איתי על אופן הכנת הג'חנון ומסיח את דעתי נראה לי שלא הייתי מסיימת עד עכשיו...

שונאת את עצמי ככה! כמה חוסר בטחון יש לי מאז הפרידה, חוסמת כמעט כל ניסיון להגיע אלי, ואלה שמקבלים פתח, מקבלים אותו רק בגלל שאני יודעת שהם יעלמו שניה אחרי...

נכון שחזרתי לצחוק, וחזרתי לרקוד עם עצמי, הפסקתי לבכות ולרחם על עצמי, ונכון שאני מרגישה יותר טוב. אבל חזרתי לפחד להפתח, חזר לי החוסר בטחון בעצמי ובסביבה...

עם כל הכיף בסקס, זה לא הדבר היחיד שמעניין אותי, עכשיו יותר מתמיד אני צריכה את הקשר הקבוע והבטחון והאהבה...

מנסה להרגע אחרי יום ארוך חם ומתיש, אבל המחשבות משגעות אותי, אוטוסטראדות של מילים ומשפטים בתוך הראש שלי, ושום דבר לא גורם לשקט...

בא לי ראש, לא אוהבת ג'וינטים, בא לי למיטה שלי, לשקט שלי... אבל הבטחתי להשאר עוד שבוע...

עוד ג'וינט ועוד נס...

שבת שלום 

💜